1, פ"ע, עת' יֶחְמַץ, מק' חֻמְצָה, חֻמְצָתוֹ, — היה חָמֵץ, בפרט בצק על ידי השאור, durchsauert werden; être aigri; be sour: ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חָמֵץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה (שמות יב לט).  וישא העם את בצקו טרם יֶחְמָץ (שם לד). ישבות מעיר מלוש בצק עד חֻמְצָתוֹ (הוש' ז ד). שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחמצה (ערלה ב ט). מי גרם לה (לעיסה) שתחמץ בשעה אחת (ע"ז ס"ח:). תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה2 הרי זו אסורה (תרומ' י ב). — ופָעוּל: וכן ישתנה (הדם) בריחו ובטעמו וישוב מר או מלוח או חמוץ (קאנון א א, במהות הלחה). תשעה טעמים המתוק והדשן והמליח והמר והחריף וכולם חמים ונעפיץ והקובץ והחמוץ והתפל וכולם קרים (אמונה רמה א ו). — ואמר המליץ: והפירות אשר המה חמוצים, מאד רעים והם לגוף כחצים (רפוא' הגוייה לר"י חריזי).

— פִע', *חִמֵּץ, — עשה שיֶחְמַץ: כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר (ערלה ב ו). נפל שאור של תרומה וכו' ויש בו כדי לחמץ אסור (שם ט). שאור שכללו בשאור אחר וחימץ בו את העיסה (תוספתא תרומ' ו יא). תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה (ירוש' פסח' ב כט:). מפליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו דברי הכל מותר (שם חלה א נז.). שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימצו (ע"ז מט.). — ובהשאלה, *עִכֵּב, דחה לאחר זמן: אשרי דיין שמחמץ את דינו (סנה' לה.). אשיב לך על תמיהותיך ועליהם אני מתמיה עליך מדוע לא חמצת שאלתך (תשו' ר"ת 157). 

— פֻע', *חֻמַּץ, מחומץ: המחמץ את המחומץ (תוספתא בכור' ג כד). ואין המחומץ מחצץ אלא לפי חשבון תמור' יב.. קשין ותבן מחומצין ומחוזקין בתבואה שבתוכם יאכלו (רש"י ישע' ל כד). — ואמר הפיטן: טרם חֻמְצָּה חררה חֻפזו לצאת בכישור (יוצר ב פסח, אסירים). 

— הִפע', *הֶחְמִיץ, — א) פ"ע, נעשה חָמֵץ, היין: מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל וכו' עושה לו למודים בשביל שלא יחמיץ (מו"ק ב ב). המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות (ב"ב ו ג). אם משתרמה החמיצה (החבית) הרי זו תרומה (תרומ' ג א). המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש (תוספתא ב"מ ג ח).  והתמד עד שלא החמיץ (ירוש' תרומ' י מז ג) ורוב היין מחמיץ (שם תענ' ב סה:). בודק חבית אחת וכולן תלויות בה ואינן מחמיצות (שם גיט' ג מה:). אני משחק כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה (סנה' קא.). משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות וכו' ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתם (חול' פו.). המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב כל ג' ימים הראשונים ברשות מוכר (ב"ב צו.). — ומים וכדומה: מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין (פסח' ב ח). ומי פירות אינן מחמיצין (גמ' שם מ.). המים מבאישים ומחמיצים בקנקן (מד"ר שה"ש, כי טובים). — ומיני דגן: רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ (פסח' לה.). — ומימי רגלים: מי רגלים שהחמיצו (נדה ט ז). כל שאין מימי רגליו מחמיצין (יבמ' פ:). — ובהשאלה, במוסריות: הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא וכו' כאן קודם שהחמיץ3 כאן לאחר שהחמיץ (ר"ה ג:). צדיק היה (לוט) והחמיץ (פענח רזא, לך לך). — ב) פ"י: אין לשין את המצה ברותחין מפני שחולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין (תוספתא פסח' ב ה). — ובהשאלה, החמיץ את הדבר, הניחו לזמן מה, לא עשאו מיד: כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד (מכי' בוא, מס' דפסח' ט). ואעפי"כ בעדות אדם נאמן מחמיצין את הדין ודורשין וחוקרין עד שיתברר הדבר ויצא הדין לאמיתו (אלפסי, כתוב' מג:). לבן האדם המורה יש לו לישא וליתן בדבר ולהחמיץ המחשבה ולהשהותה (ר' יונה, פי' לאבות א א). — ובמשמ' °הרגיז, הקניט: התשובה העזה הזאת החמיצה את לבבי (מא"ג, ק"ס ח). 

— הִתפע', הִתְחַמֵּץ, — נעשה חָמֵץ, ובבהשאלה הִתְחַמֵּץ הלֵב, נתמלא תרעומות וכעס: כי יִתְחַמֵּץ לבבי וכליותי אשתונן (תהל' עג כא). — ובמשמ' העקרית, *עיסה שנתחמצה, שנעשית חמוצה: וחמץ שנתחמץ מיד אחרים (תוספתא יו"ט א ה). עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה (שם טבו"י ב ז). אם נפל שאור של תרומה תחילה כבר נתחמצה העיסה (ירוש' ערל' ב סג:). כשהפרישה מצה ונתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא (שם פסח' ב כט.). שנתחמץ (החמץ) מאיליו (בבלי שם כח:).