1, ש"ז, — מה שנעשה מהיין כשהוא בחֹם וכדומה והתקלקל והשתנה טעמו קצת כמו טעם פרי בֹּסֶר, Essig; vinaigre; vinegar: מיין ושכר יזיר חֹמֶץ יין וְחֹמֶץ שכר לא ישתה (במד' ו ג). גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בַּחֹמֶץ (רות ב יד). ויתנו בברותי וראש ולצמאי ישקוני חֹמֶץ (תהל' סט כב). כֵּחֹמֶץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו (משלי י כו). — והפעולה שעושה הַחֹמֶץ אם יוצק על נתר וכדומה: חֹמֶץ על נתר ושר בשרים על לב רע (משלי כה כ).   — ומצוי בלמוד: האוג והחומץ שביהודה והכסבר (דמאי א א). כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתים המצרי (פסח' ג א). שריין (את השעורים) בחומץ מותר מפניו שהחומץ צופדן (ירושל' שם ב כט ג). בתחילה כשהיו מביאים נסכים מיהודה לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין והיו קורין אותו חומץ סתם ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין וקורין אותו חומץ האדומי (בבלי שם מב:). דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספוניות ושאר מי פירות של תרומה (ברכ' לח.) רבי אומר חומץ משיב את הנפש (יומא פא:). כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותרו כך היו סותרים דברי תורה (מד"ר איכ' פתי'). זו היא קללה שמקללין בני אדם אל יהא לך חומץ ומלח בתוך ביתך (אדר"נ כ). — ובכנ': בו ביום גזרו על פיתן ועל גבינתן ועל יינן ועל חומצן ועל צירן (ירוש' שבת א ג ג).  — ובזמן החדש השתמשו בשם זה לכל היסודות החמוצים שמהם מורכבים הגופים, acid; acide, Säure, חֹמֶץ הפחם, וכדומה.