°, ת"ז, לנק' חֹרְפִית, מ"ר חֹרְפִיִּים, חְֹרִפּיֹות, — של החֹרֶף: וכן הנקודה הראשונה ממזל גדי נקראת מקום עמידת השמש החורפית (אשפיר' לר"א בר"ח הנשיא ב).  וכן בהיות השמש במעלה ראשונה מגדי אשר הוא מקום עמידת השמש החורפיית ירשום ג"כ עגול אחד (שם).  כי האויר החרפי חזק היובש וכו' כי יש מהימים מה שהוא סתוי ויש מהם שהוא קיצי ומהם שהוא חרפי (קאנון א ב ב ג).  ומה שיהי' בסתיו הנה זמנו יותר ארוך מהזמן החרפיי (קבוצי גלינוס, בבחראן, כ"י פריז).  והרגע הזה (כשהשמש במאזנים) יקראוהו חכמי התבונה רגע השואת החורפי ובעלי מלאכת העיבור יקראוהו תקופת תשרי (מ' אלדבי, ש"א ב).  ולמה שהחורף נוטה אל הקור והקור הפך החיים אשר לזה היה הסתיו זמן המיתה צוה שנחזור בתשובה בזמני אותה העבודה החרפיית קודם שנכנס בסכנת המות (אבר' ביבאגו, דרך אמונ' ג).  נקרא זה האופן (העובר דרך סרטן) בשני שמות נקרא מעמד מפני שתי עמידות שבו הקייצית והחורפית ונקרא אופן ארבע צירים יען שהוא עובר על שני צירי העולם (נחמ' ונעים ב לח).  הרומיים לפנים היו גומרים חרישות שדותיהם ותקון אילנותיהם ביום ארבעים ושבעה אחר עמידת השמש החורפית ומיום עשרים וחמשה לעמידת השמש הקייצית תוקף החום (מעש' טוביה, העולם יג).