פ"ע, עת' יֶחֱשֶׁה, לַחֲשׁוֹת, — חָשָׁה פלוני, החריש, שתק, נמנע מדבר או מלעשות דבר, schweigen, untätig s.; se taire, être inactif; be still, quiet: למען ציון לא אֶחֱשֶׁה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער (ישע' סב א).  אלה עשן באפי אש יקדת כל היום הנה כתובה לפני לא אֶחֱשֶׁה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם (שם סה ה-ו).  העל אלה תתאפק יי' תֶּחֱשֶׁה ותעננו עד מאד (שם סד יא).  על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יֶחֱשׁוּ המזכירים את יי' אל דמי לכם (שם סב ו).  עת לַחֲשׁוֹת ועת לדבר (קהל' ג ז).  — וחָשָׁה מן פלוני, הניחו ולא ענה לו ולא עשה דבר לטובתו: אליך יי' אקרא צורי אל תחרש ממני פן תֶּחֱשֶׁה ממני ונמשלתי עם יורדי בור (תהל' כח א).  — ובדברים לא בע"ח, חָשׁוּ גַלֵּי הים, שקטו ולא סערו: יקם סערה (של הים) לדממה וַיֶּחֱשׁוּ גליהם (תהל' קט כט).  — °וחָשָׁה לעשות דבר ומעשות דבר, במשמ' התאפק: הנה הוא בעלייתו מתפלל נכח החלון הפונה נגד בית האלהים אשר בירושלם ויאמינו האנשים ויחשו לעלות אליו אל העליה אשר הוא מתפלל שמה (יוסיפון ג).  דהע"ה בספר תהלותיו תמיד לא יחשה מהזכיר זאת ההצלחה הנפשית (חזוק אמונ' לר"י בר"א א יח).

— הִפע', הֶחֱשָׁה, הֶחֱשֵׁיתִי, מַחְשֶׁה, מַחְשִׁים, צווי הֶחֱשׁוּ, — א) כמו קל: ויאמרו אליו (בני הנביאים לאלישע) הידעת כי היום יי' לקח את אדניך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי הֶחֱשׁוּ ויאמר לו אליהו אלישע שב נא פה (מ"ב ב ג-ד).  הֶחֱשֵׁיתִי מעולם אחריש אתאפק (ישע' מב יד).  ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מַחְשֶׁה ומעלם (שם נז יא).  — ואמר הפיטן: זמרי שחק הֶחֱשׁוּ מנועם, וגם מה לכם פה אין היום טעם (ר"א קליר, קינ', על חרבן).  — ובמשמ' נמנע מעשות דבר: ויאמרו (המרגלים) קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מַחְשִׁים אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ (שופט' יח ט).  ויאמרו איש אל רעהו לא כן אנחנו עשים היום הזה יום בשרה הוא ואנחנו מַחְשִׁים וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עוון (מ"ב ז ט).  ויאמר מלך ישראל אל עבדיו הידעתם כי לנו רמת גלעד ואנחנו מַחְשִׁים מקחת אתה מיד מלך ארם (מ"א כב ג).  נאלמתי דומיה הֶחֱשֵׁיתִי מטוב וכאבי נעכר (תהל' לט ג).  — ומקו' להחשות: ומהחל בממון יש להחשות (רה"ג, שערי דיני ממונו' נא).  — ב) הֶחֱשָׁה את פלוני, לפלוני, עשה שיחשה, השתיקו: והלוים מַחְשִׁים לכל העם לאמר הסו כי היום קדש ואל תעצבו (נחמ' ח יא).