ב. חָשׁוּךְ

*, ש"ז, —  של חֹשֶׁךְ:  אמרה (השכנה) לבעלה כל בני אדם הולכים והקב"ה נותן להם ומזמן להם טובה ואתה יושב בבית חשוך1 באופל (תנחומא קדוש' ח).



1 ואולי גם זה מערך חָשׂךְ.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים