*, פ"י, עת' יַחְשׁר, — חָשְׁרָה הכברה מים, הזילה המים מתוכה דרך נקביה בענין שאין טפה נוגעת בחברתה: והעננים מתגברין מן הארץ ועד הרקיע ומקבלין אותן (את המים) כמפי הנוד וכו' וחושרים אותו כמין כברה ואין טפה נוגעת בחברתה (מד"ר בראש' יג).  — ואמר הפיטן: טל דוק למו חֲשׁוֹר, עד קץ לחיכת שור (ר"א קליר, תפי' טל, אלים).  חוף ימים בציינו, מראית טללי נצנו, טל חֲשׁוֹר לרבץ צאנו, וכטל על עשב רצונו (שם).  אשר בחפצו חשרת מים חשר, ומעדנות כימה קשר (תוצא' חיים, בספ' שתי הידות).  — ופָעוּל °חָשׁוּר, חֲשׁוּרָה: המלתה שיקי רשף למנה, ונלאתה כלכלם נטיעת נעמנה, זו קצותם ענתה מאמנה, חשורת טל תהי עדות ה' נאמנה (פתיח' תרי"ג מצות לרסע"ג, קמע"ג).  — ובהשאלה, °חָשַׁר ברכות וכדומה: במזל שור ברכות יחשור, ורב תבואות בכח שור (יוצ' שמע"צ, אל חי).  ללמדנו היטב חמוצנו לאשור, ברכות יחשור ומרודנו יעשור (סליח' ב' עי"ת, שבת הכסא).  

— פִע', * חִשֵּׁר, — כמו קל בנחץ הפעולה: שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנור ומקבלין מי מטר וכו' ומנוקבות הן (העננים) ככברה ובאות ומחשרות1 מים על גבי קרקע (תענ' ט:).  — ואמר הפיטן: ארץ רעשה וגם שמים נטפו לחשרה, גשם נדבות תניף אלהים ליפה וברה (יוצ' ב' שבוע', וכל העם).  — ודמעות מהעינים: ובחדש השלישי בקריאת הלל לשוררה, השלימו נפשם באהבה קשורה, אהימה עליהם בבכי ילל לחשרה, כלולי כתר על ראשם לעטרה (קינ' לת"ב, מי יתן).  — ובהשאלה, חִשֵּׁר לחם וכדומה: עננים סכוכים כעל כנפי נשרים, רגש שנאנים חזו מאושרים, שבע מחיצות סוככות ולחם מחשרים (ר"א קליר, יוצ' ב' סכות, אלים).  ישראל מקוה כושר, טהרה תזרוק ותחשר, טומאה תשליך ותנשר (סליח' מנח' יוה"כ, לך ה').

— נִפע', °נֶחְשַׁר: מדד מים בשעלו, בשעלו מדדם ואז בקיו, חילקם במאמר תליים ונחשרים בארץ, בארץ יפיץ עב מפרי נוזלימו ברד, וצינת שלג שת במימיהם (עבודה, אשפוך שיח, J. Elbogen, SGJG 1,156).

— הִפע', °הֶחְשִׁיר, — עשה שיֶחשר: טל מתחת ולחם ממעל למו החשרת, יאורים לצמאם מצור הוצאת, כנסתם להר חמד ומצוות וחקים הורית (יוצ' אחרון פסח, אורח).