חֶשְׁקִי

°, ת"ז, —  מטבע הַחֵשֶׁק:  שהטוב והנבחר לחושק שלא יבעל חשוקתו לפי שבבעילה יסתלק עמה לשעתה הרצון החשקי והחבבובי (מלמד התלמיד', תרומה).  רוצה בו הדביקה הגמורה החשקית (שם, נשא).  ואמנם החשקיי (מחנק הרחם שבא בעקב החשק) הנה ימהר להזיק בנשימה (קאנון ג כא ד ט).

חיפוש במילון: