*, ש"נ, —  כמו חתֻנה:  המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש (ב"ב ו ד).  אברהם היה דומה (בשעת העקדה) לאדם שהיה בונה בית חתנות לבנו ויצחק היה דומה לאדם שהיה מכין עצמו לחופה שעושה בשמחה (במדר' ויושע א).  שבעת ימי החתנות הרי הן כרגל (רמב"ם אבל יא ז). —  ובמשמ' התחתנות, ר"ל נשיאת אשה:  מפני מה אסרו שכר של עכו"ם וכו' א"ר יצחק משום חתנות (ע"ז לא:).  אמר רבא בגויתן אין להם (להנתינים) חתנות זנות היא נתגיירו יש להן חתנות ואסור להתחתן בם (הלכ' פסוק', בכור').  שעיקר הגזירה משום חתנות ואם יאכל פת בעלי בתים יבוא לסעוד אצלו (רמב"ם, מאכל' אסור' יז). —  ואמר הפיטן:  היום קימתי לך קיום חַתְנוּת אשר ערבת, הכינותי לך כלתך על הר סיני בעורכי לך מקום ונצבת (אזהר' ר"י ברצלוני, את קולך). —  ובמשמ' מעשה ההתחתנות בדרך הקבוע במנהג ועפ"י החקים, והוא ההפך מן זנות:  (מן התורה) אישות דרך חתנות (ובאו חכמים וגזרו) אפילו דרך זנות (ע"ז לו:).  ולא אסרה תורה  אלא חתנות אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מד"ס (רמב"ם איסורי ביאה יב).  וכן אם לקח שפחה דרך חתנות אינו לוקה מן התורה (שם).