1, ש"ז, — דבר החֹתֵף, כנוי להמות הפתאמי: אף היא (הזונה) כְּחֶתֶף2 תארב ובוגדים באדם תוסף (משלי כג כח).  — ואמר בן סירא: אל תבטח בדרך מחתף ובארחתיך הזהר (ב"ס גני' לה כא).  הדואג לעמו מחתף ומחזק עירו מצר (שם נ ד).  ואמר חתף האדם תחת לשונו ואמר מות האדם בין לחייו (מבח' הפנינ' לרשב"ג, השתיקה).  כי בראותם אשר הדבר כחתף יארוב יאספו כל אשר להם הביתה ויסגרו בעדם (שבי"ע א, מצרים).  — ואמר הפיטן: ראו עתה זאת לתנות, איך נמחה כחתף בכל פנות (שבת זכור, אלהים אל).