1, ש"ז, סמי' חֲתַן, חֲתָנוֹ, מ"ר חֲתָנִים, חֲתָנָיו.  — א) מי שנמול בשר ערלתו: ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חֲתַן2 דמים אתה לי (שמות ד כה).  וההורגו (את הילוד) חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם (שמות ד כה).  — ב) בעל בתו של אדם, Eidam; beau, fils; son-in-law:  ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חָתָן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום (שמות ד כה).  ויאמר דוד אל שאול (שאמר לו כי יתן לו את בתו לאשה) מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חָתָן למלך (שמות ד כה).  ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חָתָן לסנבלט החרני (שמות ד כה).  ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חֲתַן התמני (שמות ד כה).  וילך (אחזיהו) בדרך בית אחאב ויעש הרע בעיני יי' כבית אחאב כי חֲתַן בית אחאב הוא (שמות ד כה).  ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וַחֲתַן המלך וסר אל משמעתך (שמות ד כה).  ויאמר אבי הנערה אל חֲתָנוֹ סעד לבך פת לחם ואחר תלכו (שמות ד כה).  ויצא לוט וידבר אל חֲתָנָיו לקחי בנותיו (שמות ד כה).  — ובמשנה:  הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה וכו' רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה (שמות ד כה).  בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון (שמות ד כה).  ואלו הן הקרובין וכו' ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן וחורגו (שמות ד כה).  — ב) איש ביום חתונתו, Bräutigam; fiancé; bridgroom:  יצא חָתָן מחדרו וכלה מחפתה (שמות ד כה).  עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם וכו' קול ששון וקול שמחה קול חָתָן וקול כלה (שמות ד כה).  ומשוש חָתָן על כלה ישיש עליך אלהיך (שמות ד כה).  כֶּחָתָן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (שמות ד כה).  והוא כְּחָתָן יצא מחופתו (שמות ד כה).  — ומצוי במשמ' זו בתו"מ:  חתן אם רוצה לקרות ק"ש לילה ראשון קורא (שמות ד כה).  במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (שמות ד כה).  אין כותבין שטרי ארוסין ונישואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר (שמות ד כה).  והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמחין לפני חתן (שמות ד כה).  בא"י משמח חתן עם הכלה (שמות ד כה).  הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו (שמות ד כה).  למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו כלה רשות (שמות ד כה).  חתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה (שמות ד כה).  — ומ"ר:  אלו הן חופות חתנים אלו זהוריות המוזהבות (שמות ד כה).  קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם (שמות ד כה).  — ואמר הפיטן:  ובחורים עלי תולע אמונים, הם לחכו עפר כתנינים, והכלות לבושות שנים, מעלפות בזרועות חתנים, מנותחות בחרב וכידונים (שמות ד כה).  — והמשורר אמר:  חתן חדה ושמח כי אל בעזרך, ויצו לך שלום מכל עבריך (שמות ד כה).  החתנים שלשה חתן ממון וחתן יחס וחתן  קבר וטוב מכלם חתן קבר (שמות ד כה).  —  °וחֲתַן דמים, שהכלה פרסה נדה:  קרא שיר זה לנחמה, חתן דמים אשר דמה, לאיל על אפיקי מים ולא יוכל שבור צמא (שמות ד כה).  —  °בשמחתך חָתָן, דבור של ברכה לחתן:  וכאשר שמע ראובן את דברי שמעון (שהוא מתרצה לקחת בתו לאשה) שמח עד מאד לקח כוס יין מלא ואמר לשמעון בשמחתך חתן ולקח שמעון פת לחם ונתן לראובן (שמות ד כה), ןעי' חֲתֻנָּה.  —  ובמליצה: מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה (שמות ד כה), ר"ל המטר כשהתחיל לרדת ארצה.  —  ובהשאלה, °חֲתַן תּוֹרָה, מי שנקרא לעלות לקריאת התורה לסיום פרשה אחרונה בש"ת:  ומנהג לומר פזמונים ורהיטין כשעולה הקורא האחרון לקרות בתורה כמו שעושים לחתנים ונקרא חתן תורה וכו' ומתנדב חתן התורה לכבוד התורה (שמות ד כה).  ובתשיעי ספק שמיני אנו עושין שמחת תורה ומסיימין התורה ומתחילין בראשית וחתני תורה עושין סעודה לכבוד גמר תורה (שמות ד כה).  ונוהגים בכל גלילות ישראל שהמסיים התורה והמתחיל בה עושין שמחה ונקראים חתני תורה (שמות ד כה).  הזהירו רבים מגדולי ישראל שאין ראוי שיהיו חתני תורה אלא מי שהוא מוכתר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל (שמות ד כה).  והורגלנו לבחור עפ"י הגורל חתן התורה להשלים אותה ולהתחילה (שמות ד כה).  ובמלכותנו בשושניא עושים חתני תורה סעודה גמורה ומזמינין מבני הקהל (שמות ד כה).  —  ובזמן האחרון נהגו לקרוא חָתָן מי שעושים לכבודו איזו חגיגה, חֲתַן החג, חֲתַן חג היובל, וכדומה.