1, ש"ז, סמי' חֲתַן, חֲתָנוֹ, מ"ר חֲתָנִים, חֲתָנָיו,  — א) מי שנמול בשר ערלתו: ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חֲתַן2 דמים אתה לי (שמות ד כה).  וההורגו (את הילוד) חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם (נדה ה ג).  — ב) בעל בתו של אדם, Eidam; beau fils; son-in-law:  ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חָתָן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום (בראש' יט יב).  ויאמר דוד אל שאול (שאמר לו כי יתן לו את בתו לאשה) מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חָתָן למלך (ש"א יח יח).  ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חָתָן לסנבלט החרני (נחמ' יג כח).  ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חֲתַן התמני (שופט' יה ו).  וילך (אחזיהו) בדרך בית אחאב ויעש הרע בעיני יי' כבית אחאב כי חֲתַן בית אחאב הוא (מ"ב ח כז).  ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וַחֲתַן המלך וסר אל משמעתך (ש"א כב יד).  ויאמר אבי הנערה אל חֲתָנוֹ סעד לבך פת לחם ואחר תלכו (שופט' יט ה).  ויצא לוט וידבר אל חֲתָנָיו לקחי בנתיו (בראש' יט יד).  — ובמשנה:  הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה וכו' רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה (דמאי ג ו).  בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון (פסח' קיג.).  ואלו הן הקרובין וכו' ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן וחורגו (סנה' ג ד).  — ב) איש ביום חתונתו, Bräutigam; fiancé; bridgroom:  יצא חָתָן מחדרו וכלה מחפתה (יוא' ב יו).  עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם וכו' קול ששון וקול שמחה קול חָתָן וקול כלה (ירמ' לג י-יא).  ומשוש חָתָן על כלה ישיש עליך אלהיך (ישע' סב ה).  כֶּחָתָן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (שם סא י).  והוא כְּחָתָן יצא מחופתו (תהל' יט ו).  — ומצוי במשמ' זו בתו"מ:  חתן אם רוצה לקרות ק"ש לילה ראשון קורא (ברכ' ב ה).  במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (סוט' ח ז).  אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר (ב"ב י ד).  והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמחין לפני חתן (ירוש' חגי' ב עז.).  בא"י משמח חתן עם הכלה (כתוב' ח.).  הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בית חמיו (ב"ב צח: בשם ב"ס).  למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו כלה רשות (מד"ר ויקר' ט).  חתן דומה למלך מה מלך אינו יוצא לשוק לבדו אף חתן אינו יוצא לשוק לבדו מה מלך אינו עושה מלאכה אף חתן אינו עושה מלאכה (ר"נ פ"א כתוב' בשם פדר"א).  — ומ"ר:  אלו הן חופות חתנים אלו זהוריות המוזהבות (תוספתא סוט' טו ט).  קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם (כתוב' ח.).  — ואמר הפיטן:  ובחורים עלי תולע אמונים, הם לחכו עפר כתנינים, והכלות לבושות שנים, מעלפות בזרועות חתנים, מנותחות בחרב וכידונים (ר"א קליר, קינ', החרישו).  — והמשורר אמר:  חתן חדה ושמח כי אל בעזרך, ויצו לך שלום מכל עבריך (ראב"ע, חתן). החתנים שלשה חתן ממון וחתן יחס וחתן  קבר וטוב מכלם חתן קבר (ר"י חריזי, תחכמוני מה).  —  °וחֲתַן דמים, שהכלה פרסה נדה:  קרא שיר זה לנחמה, חתן דמים אשר דמה, לאיל על אפיקי מים ולא יוכל שבור צמא (ראב"ע, קרא שיר זה).  —  °בשמחתך חָתָן, דבור של ברכה לחתן:  וכאשר שמע ראובן את דברי שמעון (שהוא מתרצה לקחת בתו לאשה) שמח עד מאד לקח כוס יין מלא ואמר לשמעון בשמחתך חתן ולקח שמעון פת לחם ונתן לראובן (שו"ת לחם רב כב), ועי' חֲתֻנָּה.  —  ובמליצה: מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה (תענ' ו:), ר"ל המטר כשהתחיל לרדת ארצה.  —  ובהשאלה, °חֲתַן תּוֹרָה, מי שנקרא לעלות לקריאת התורה לסיום פרשה אחרונה בש"ת:  ומנהג לומר פזמונים ורהיטין כשעולה הקורא האחרון לקרות בתורה כמו שעושים לחתנים ונקרא חתן תורה וכו' ומתנדב חתן התורה לכבוד התורה (שבלי הלקט, לולב שעב).  ובתשיעי ספק שמיני אנו עושין שמחת תורה ומסיימין התורה ומתחילין בראשית וחתני תורה עושין סעודה לכבוד גמר תורה (אור זרוע, הלכ' סוכה).  ונוהגים בכל גלילות ישראל שהמסיים התורה והמתחיל בה עושין שמחה ונקראים חתני תורה (חמה"י ג, שמח' חתנים).  הזהירו רבים מגדולי ישראל שאין ראוי שיהיו חתני תורה אלא מי שהוא מוכתר בתורה ולפחות שיהיו מגדולי הקהל (שם).  והורגלנו לבחור עפ"י הגורל חתן התורה להשלים אותה ולהתחילה (נפוצ' יהודה ל).  ובמלכותנו בשושניא עושים חתני תורה סעודה גמורה ומזמינין מבני הקהל (מנהגי וירמייזא).  —  ובזמן האחרון נהגו לקרוא חָתָן מי שעושים לכבודו איזו חגיגה, חֲתַן החג, חֲתַן חג היובל, וכדומה.