, *יְרוּשָׁה, ש"נ, סמי' יְרֻשַּׁת, בכנ' יְרֻשָּׁתו, יְרֻשַּׁתְכֶם, — מה שאדם מניח במותו לזרעו וכדומה, Erbe; héritage; inheritance:  קנה נא את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין כי לך משפט הַיֱרֻשָּׁה ולך הגאלה (ירמ' לב ח).  —  ובהרחבה, מה שנתּן לאדם להיות ברשותו, שיהיה רכושו ונחלתו, Besitz; posses=sion:  כי יֱרֻשָּׁה לעשו נתתי את הר שעיר (דבר' ב ה).   כי לא אתן לך מארצו יֱרֻשָּׁה כי לבני לוט נתתי את ער יֱרֻשָּׁה (שם ט).  ויתנה משה עבד יי' יֱרֻשָּׁה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה (יהוש' יב ו).  כאשר עשה ישראל לארץ יֱרֻשָּׁתוֹ אשר נתן יי' להם (דבר' ב יב).  ושבתם איש לִיֱרֻשָּׁתוֹ אשר נתתי לכם (שם ג כ).  ושבתם לארץ יֱרֻשָּׁתְכֶם (יהוש' א יה).  לבוא לגרשנו מִיֱּרֻשָּׁתְךָ אשר הורשתנו (דהי"ב כ יא).  —  ובהרחבה, כמו שארית:  ויאמרו (כל הקהל צריך לתת) יֱרֻשַּׁת1 פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל (שופט' כא יז).  —  ובתו"מ, במשמ' העקרית, מה שהאבות מורישים לילדיהם:  המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום (ב"ב ח ה).  כשם שבודקין אותו (את העד) בגיטין ג' פעמים כך בודקין אותו בירושות ובמקח וממכר ובמתנות (ירוש' גיט' ז מח ד).  נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק (ב"ב קכט:).  בכל מקום אין לנקבה עם הזכר ירושה אם אין לו בנים יירשנו אביו (רמב"ם נחלה א א).  והבעל יורש את כל נכסי אשתו מדברי סופרים והוא קודם לכל בירושתה (שם ח).  ובעלי חובות אומרים האב מת תחלה וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו (שם ה ח).  העכו"ם יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו לפי מנהגם (שם ו ט).  —  ובדברים מפשטים:  והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך (אבות ב יב).  ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן א"ר יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם (נדר' פא.).  —  ולקיחת ארץ וכדומה:  מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו (סדר עו"ר ל).  ולישראל עמך נתתה (את ציון) נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה (ירוש' ברכ' ד ח.).  ללמדך שכל מקום שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה (קדוש' לז.).  —  ובטבעים ותכונות הנפש, °באה לו תכונה מהתכונות בירושת אבות, ר"ל מפני שהיתה תכונה זו לאבותיו ומהם באה בטבע גם לזרעם:  אולם סבות המזג בטבע ובתולדה הם על כמה פנים הרוב בא מירושת אבות המחלקים לזרעם טבעם (ר"י עמדין, מגד' עוז ק:).  —  ובהשאלה, כמו מסורה, קבלה:  וכן כתב רבינו האיי גאון זצ"ל ירושה לנו מאבותינו שלא ישיח עד שיגמור כדי שלא יסיח דעתו כי כשהוא נמנע מן השיחה לבו מוכן למעשה (שבלי הלקט, פסח סו).