1, פ"ע, וגם יָרֵשׁ, יָרַשְׁתָּ, יָרַשְׁנוּ, יָרְשׁוּ, וִירִשְׁתֶּם, יֹרֵשׁ, יוֹרֵשׁ, יֹרְשִׁים,יֹרֶשֶׁת, אִירָשׁ, תִּירָשׁ, יִירָשׁ, יִרַשׁ, נִירַשׁ, נִירְשָׁה, תִּירְשׁוּ, תִּירָשׁוּ, תִּירָשׁוּן, יִירְשׁוּ, רֵשׁ, רְשׁוּ, וִירִשְׁתָּהּ, וִירִשְׁתָּם, אִירָשֶׁנּוּ, תִּירָשֶׁנּוּ, יִירָשְׁךָ, יִירָשֶׁךָ, יִירָשֵׁם יִרָשׁוּהָ, וִירֵשׁוּהָ וִירֵשׁוּךָ, יִירָשׁוּם, יִירָשֻׁם, יָרֵשׁ, רֶשֶׁת, לְרִשְׁתּוֹ, לְרִשְׁתְּךָ, לְרִשְׁתָּהּ, יְרָשָׁה, — יָרַשׁ את פלוני, היה יוֹרְשׁוֹ, לקח הרכוש שהניח לו פלוני במותו,  erben;hériter; inherit : ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יוֹרֵשׁ אתי בראש' יה ג.  — וְיָרַשׁ את הרכוש: איש כי ימות ובן אין לו וכו' ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וְיָרַשׁ אתה במד' כז ח-יא.  וכל בת יֹרֶשֶׁת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה שם לו ח.  ויהי כשמע איזבל כי סקל נבות וימת ותאמר איזבל אל אחאב קום רֵשׁ את כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת לך בכסף וכו' ויהי דבר יי' אל אליהו התשבי לאמר קום רד לקראת אחאב וכו' ודברת אליו כה אמר יי' הרצחת וגם יָרָשְׁתָּ מ"א כא טו-יט.  גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יִירַשׁ בן האמה הזאת עם בני עם יצחק בראש' כה י.  למען יִירְשׁוּ בני ישראל איש נחלת אבתיו במד' לו ח.  לא יֵירָשְׁךָ זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יִירָשֶּׁךָ בראש' יה ד.  — ובתו"מ: מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין והבנות נזונות כתוב' יג ג.  הבנים יירשו והבנות יזונו שם ד ו.  האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום ב"ב ח ה.  האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שם.  האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי אם מת ירשנו בחייו ובמותו אם מת לא ירשנו ויחזיר לבניו או לאחיו ב"ק ט י.  מה בין הנותן מיד לנותן אחר זמן שהנותן מיד אם מתה אביה יורשה  והנותן לאחר זמן אם מתה בעלה יורשה תוספתא כתוב' ג ו.  אמר יואב מוטב שאיהרג בבית דין וירשוני בני ואל יהרגני המלך ויירשני ירוש' מכות ב לא ד.  Fל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה ב"ב קטז..  זה לוט שנפשו שוקקה עליו לירשני מד"ר בראש' מד.  — ובהרחבה, יָרַשׁ ארץ וכדומה, לקחה מידי מי שהיו אדוניה קודם: ובאת וְיָרַשְׁתָּ את הארץ הטבה אשר נשבע יי' לאבתיך להדף את כל איביך מפניך דבר' ו יח-יט.  עד אשר יניח יי' לאחיכם ככם וְיָרְשׁוּ גם המה את הארץ אשר יי' אלהיכם נתן להם יהוש' א יה.  הכינו לבניו מטבח בעון אבתם בל יקמו וְיָרְשׁוּ ארץ ישע' יד כא.  ואת הארץ הזאת יָרַשְׁנוּ בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן דבר' ג יב.  למען תחיו ובאתם וִירִשְׁתֶּם2 את הארץ אשר יי' אלהי אבתיכם נתן לכם דבר' ד א.  ושבתם לארץ ירשתכם וִירִשְׁתֶּם אותה יהוש' א יה.  וִירִשְׁתֶּם את ארצם כאשר דבר יי' אלהיכם לכם שם כג ה.  את היי לאלפי רבבה וְיִירַשׁ זרעך את שער שונאיו בראש' כד ס.  ויכהו ישראל לפי חרב וַיִּירַשׁ את ארצו מארנן עד יבק במד' כא כד.  אתם תִּירְשׁוּ את אדמתם ויקר' כ כד.  שמרו ודרשו כל מצות יי' אלהיכם למען תִּירְשׁוּ את הארץ הטובה דהי"א כח ח.  ולחמו אתכם ואתן אותם בידכם וַתִּירְשׁוּ את ארצם יהוש' כד ח.  ודם תשפכו והארץ תִּירָשׁוּ יחזק' לג כה.  והארכתם ימים בארץ אשר תִּירָשׁוּן דבר' ה ל.  ויבאו וִיִירְשׁוּ את הארץ שם י יא.  ועמך כלם צדיקים לעולם יִירְשׁוּ ארץ ישע' ס כא.  וקוי יי' המה יִירְשׁוּ ארץ תהל' לז ט.  וגלת ירושלם אשר בספרד יִרְשׁוּ את ערי הנגב עובד' א כ.  ויכו אתו ואת בניו וכו' וַיִּירְשׁוּ את ארצו במד' כא לה.  וילך ויך את ישראל וַיִּירְשׁוּ את עיר התמרים שופט' ג יג.  וילכדו ערים בצורת ואדמה שמנה וַיִּירְשׁוּ בתים מלאים כל טוב נחמ' ט כה.  מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וַיִּירְשׁוּ את ארצם יהוש' יב א.  ויבאו וַיִּרְשׁוּ אתה ולא שמעו בקולך ירמ' לב כג.  אשר אמרו נִירְשָׁה לנו את נאות אלהים תהל' פג יג.  ואתן לעשו את הר שעיר לָרֶשֶׁת אותו יהוש' כד ד.  הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לָרֶשֶׁת משכנות לא לו חבק' א ו.  ותאמר להם לבוא לָרֶשֶׁת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם נחמ' ט יה.  ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבתיהם לבוא לָרָשֶׁת שם כג.  ראה נתן יי' אלהיך לפניך את הארץ עלה רֵשׁ כאשר דבר יי' אלהי אבתיך לך דבר' א כא.  ואת ארצו (של סיחון) החל רָשׁ והתגר בו מלחמה שם ב כד.  ראה החלתי תת לפניך את סיחן ואת ארצו החל רָשׁ לָרֶשֶׁת את ארצו שם לא. — וצווי שלם יְרַשׁ, יְרָשָׁה: ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יי' ים ודרום יְרָשָׁה דבר' לג כג.   — ומ"ר: באו וּרְשׁוּ את הארץ אשר נשבע יי' לאבתיכם שם א ח. — ובכנ' רִשְׁתּוֹ את הארץ, שהוא יירש אותה: לך ולזרעך אתך לְרִשְׁתְּךָ את ארץ מגריך בראש' כח ד. — ובכנוי הדבר: אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לְרִשְׁתָּהּ ויאמר (אברהם) אדני יי' במה אדע כי אִירָשֶׁנָּה בראש' יה ז-ח.  המה יבאו שמה (לארץ ישראל) ולהם אתננה והם יִירָשׁוּהָ דבר' א לט.  ויתן יי' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותם וַיִּרָשׁוּהָ וישבו בה יהוש' כא מא.  אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לְרִשְׁתָּהּ שם יג א.  ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לְרִשְׁתּוֹ מ"א כא יו. — ובתו"מ: העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים ירוש' ברכ' ד ח.. — ויָרַשׁ גוי במשמ' זו, לקח את ארצו: מדוע יָרַשׁ מלכם את גד ועמו בעריו ישב ירמ' מט א.  וִירִשְׁתֶּם גוים גדלים ועצמים מכם דבר' יא כג.  הגוים האלה אשר אתה יוֹרֵשׁ אותם שם יח יד.  אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יֹרְשִׁים אתם שם יב ב.  ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יִירָשׁוּם3 וישמידום מפניהם וישבו תחתם שם ב יב.  וישמידם יי' מפניהם וַיִּירָשֻׁם וישבו תחתם שם כא. —  ובמליצה: ושפחה כי תִּירַשׁ גברתה משלי ל כג, תקח את מקומה. — ובהשאלה, לקוצים שצמחו בשדה: קימוש יִירָשֵׁם4 חוח באהליהם הוש' ט ו.

— פִע', יִרֵשׁ, עת' יְיָרֵשׁ.— כמו קל יָרַשׁ, ובהשאלה: כל עצך ופרי אדמתך יְיָרֵשׁ הצלצל דבר' כח מב.

  — הִפע', הוֹרִישׁ, הוֹרַשְׁתָּ, הוֹרִישׁוּ, הוֹרַשְׁתֶּם, מוֹרִישׁ, הוֹרִשׁ, לְהוֹרִישׁ, אוֹרִישׁ, תּוֹרִיׁשׁ, יוֹרִישׁ, וַיּוֹרֶשׁ, הוֹרַשְׁתִּים, מוֹרִישָׁם, הוֹרִישׁוֹ, הוֹרִישָׁם, אוֹרִישֶׁנּוּ, תּוֹרִישֵׁנִי, יוֹרִישְׁךָ, יוֹרִישֶׁנּוּ, יוֹרִישֵׁם, תּוֹרִישֵׁמוֹ, — א) הוֹרִישׁ אחֻזת נחלה וכדומה, כמו יָרַשׁ, בן מאבותיו: והבאתיו (את כלב) אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יוֹרִישֶׁנָּה במד' יד כד.  —  ובכלל הוֹרִישׁ עיר, לקח אותה ברשותו: ולא הוֹרִישׁ מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנתיה שופט' א כז.  ואתם תקמו מהאורב וְהוֹרַשְׁתֶּם את העיר ונתנה יי' אלהיכם בידכם יהוש' ח ז.  ולא יכלו בני מנשה לְהוֹרִישׁ את הערים האלה ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת שם יז יב.  ויהי יי' את יהודה וַיֹּרֶשׁ את ההר שופט' א יט.  אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תּוֹרִישֵׁמוֹ ידי שמות יה ט. — ב)  פ"י, הוֹרִישׁ את פלוני, נתן לו דבר, מסרו לו ברשותו: הלא אשר יוֹרִישְׁךָ כמוש אלהיך אותו תירש שופט' יא כד.  לגרשנו מירשתך אשר הוֹרַשְׁתָּנוּ דהי"ב כ יא.  — ובתו"מ: ולישראל עמך נתתה (את ארץ ישראל) נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש היצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ירוש' ברכ' ד ח.. — ואבות לבניהם, עשום ליורשיהם: למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לבניכם עד עולם עזר' ט יב. — ובתו"מ, רוב שמושו במשמ' זו: נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב ב"ב ט ח.  מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה פנחס גמ' שם קיג..  ירושה לכם מאבותיכם ומורישין ואינן יורשין שם קיט:. — ודברים מפשטים: שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו כתוב' מג..  מת לוה בחיי מלוה כבר התחייב מלוה לבני לוה.  שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שבוע' מז.. — ובמליצה: כי תכתב עלי מררות וְתוֹרִישִׁנִי עונות נעורי איוב יג כו. — ואמר בן סירא: שם רע חרפה וקלון תוריש כן איש רע בעל שתים ב"ס גני' ו א.  ורוממתהו (החכמה) מרעהו ובתוך קהל תפתח פיו ששון ושמחה ימצא ושם עולם תורישנו שם יה ה-ו. — ג) הוֹרִישׁ גוי מארצו וכדומה, עשה שלא יהיה יותר בארץ, השמידו מן הארץ, vertreiben, vertilgen; expulse, exterminate: וְהוֹרִישׁ יי' את כל הגוים האלה מלפניכם דבר' יא כג.  ובגלל התועבת האלה יי' אלהיך מוֹרִישׁ אותם מפניך שם יח יב.  ויי' אלהיכם הוא יהדפם מפניכם וְהוֹרִישׁ אתם מלפניכם יהוש' כג ה.  הלא אתה אלהינו הוֹרַשְׁתָּ את ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל דהי"ב כ ז.  ולא הוֹרִישׁוּ בני ישראל את הגשורי ואת המעכתי וישב גשור ומעכת בקרב ישראל יהוש' יג יג.   ולא הוֹרִישׁוּ את הכנעני היושב בגזר וישב הכנעני בקרב אפרים שם יו י.  ואת היבוסי ישב ירושלם לא הוֹרִישׁוּ בני בנימן וישב היבוסי את בנימן בירושלם שופט' א כא.  כי אוֹרִישׁ גוים מפניך והרחבתי את גבלך שמות לד כד.  כי תוֹרִישׁ את הכנעני יהוש' יז יח.  ואם לא תוֹרִישׁוּ את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם במד' לג נה.  כי אל חי בקרבכם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מפניכם את הכנעני יהוש' ג י.  וַיּוֹרֶשׁ יי' מפניכם גוים גדלים ועצומים שם כג ט.  לְהוֹרִישׁ גוים גדלים ועצמים ממך מפניך דבר' ד לח.  כי לא לְהוֹרִישׁ את ישבי העמק שופט' א יט.  לא אוסיף לְהוֹרִישׁ איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימת שם ב כא. — ואמר בן סירא: כן זעמו גוים יוריש ויהפך למלח במקור נדפס 'למלחמה' משקה  ב"ס גני' לט כג. — ובכנ': עד הוֹרִישׁוֹ את איביו מפניו במד' לב כא.  הוא ישמידם (את הגוים)  והוא יכניעם לפניך וְהוֹרַשְׁתָּם והאבדתם מהר דבר' ט ג.  כי אתה שמעת ביום ההוא כי ענקים שם וכו' וְהוֹרַשְׁתִּים כאשר דבר יי' יהוש' יד יב.  כל ישבי ההר וכו' אנכי אוֹרִישֵׁם מפני בני ישראל שם יג ו.  וברשעת הגוים האלה יי' מוֹרִישָׁם מפניך דבר' ט ד.  ויתנו (בני ישראל) את הכנעני למס וְהוֹרֵשׁ לא הוֹרִישׁוֹ יהוש' יז יג.  רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל לְהוֹרִישָׁם דבר' ז יז.  ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו בני יהודה לְהוֹרִישָׁם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם יהוש' יה סג.  ויכם משה (את הרפאים) וַיֹּרִשֵׁם שם יג יב. — ובתו"מ: הוא (דוד) לא עשה כן אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו הקב"ה סמוך לפלטירי' שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובא ספרי דבר' נא. — ובהרחבה, הוֹרִישׁ דבר, גֵּרֵשׁ אותו ממקומו: חיל בלע ויקאנו מבטנו יֹרִשֶׁנּוּ5 אל איוב כ יה.

— נִפע', *גוֹרַשׁ, גוֹרְשִׁים, — שהורישו אותו, שגרשוהו, אבדוהו: ולא חמל על גוי חרם הנורשים6  בעונם ב"ס גני' יו ט.