1, ובקצת מקומות אמרו גם אִשׁ, בשאלה הֲיֵשׁ, בסמי' יֶשׁ-, וגם יֵשׁ-, בכנ' יֶשְׁךָ, יֶשְׁכֶם, יִשְׁכֶם, יֶשְׁנוֹ, — מִלָּה מורה המציאות, שהדבר נמצא בעולם בזמן הנכחי כמו הָיָה, יִהְיֶה לזמן העבר והעתיד, ומשמשת א) בעצם משמ' זו, ההפך מן אין, es gibt; il ya; there is: אולי יֵשׁ חמשים צדיקים בתוך העיר (בראש' יח כד).  אכן יֵשׁ יי' במקום הזה (בראש' יח כד).  וירא יעקב כי יֶשׁ-שבר במצרים (בראש' יח כד).  אם יֵשׁ אחינו הקטן אתנו וירדנו (בראש' יח כד).  ואם ידעת וְיֶשׁ-בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי (בראש' יח כד).  לו יֶשׁ-חרב בידי כי עתה הרגתיך (בראש' יח כד).  פן יֵשׁ בכם איש או אשה וכו' אשר לבבו פנה היום מעם יי' אלהינו וכו' פן יֵשׁ בכם שרש פרה ראש ולענה (בראש' יח כד).  הידעתם כי יֵשׁ בבתים האלה אפוד ותרפים (בראש' יח כד).  וגם תבן גם מספוא יֵשׁ לחמורינו וגם לחם ויין יֶשׁ לי (בראש' יח כד).  וידעו כל הארץ כי יֵשׁ אלהים לישראל (בראש' יח כד).  ואם יֶשׁ-בי עון המיתני אתה (בראש' יח כד).  ועתה מה-יֵשׁ תחת ידך חמשה לחם תנה בידי (בראש' יח כד).  ויאמר דוד לאחימלך ואין יֶשׁ-פה תחת ידך חנית או חרב (בראש' יח כד).  ויאמר דוד הכי יֶשׁ-עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד (בראש' יח כד).  ומה-יֶשׁ-לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך (בראש' יח כד).  חי יי' אלהיך אם יֶשׁ-גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך (בראש' יח כד).  הנה נא יֵשׁ-אֶת עבדיך חמשים אנשים בני חיל (בראש' יח כד).  יבא נא אלי וידע כי יֵשׁ נביא בישראל (בראש' יח כד).  חפשו וראו פן יֶשׁ-פה עמכם מעבדי יי' (בראש' יח כד).  כי אמרתי יֶשׁ-לי תקוה (בראש' יח כד).  וגם יֵשׁ גאל קרוב ממני (בראש' יח כד).  שוטטו בחוצות ירושלם וכו' אם תמצאו איש אם יֵשׁ עשה משפט מבקש אמונה (בראש' יח כד).  ואם נבאים הם ואם יֵשׁ דבר יי' אתם יפגעו נא ביי' צבאות (בראש' יח כד).  מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי ישׁ שכר לפעלתך וכו' וְיֵשׁ תקוה לאחריתך (בראש' יח כד).  הביטו וראו אם יֵשׁ מכאוב כמכאבי (בראש' יח כד).  יתן בעפר פיהו אולי יֵשׁ תקוה (בראש' יח כד).  וארור נוכל וְיֵשׁ בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני (בראש' יח כד).  אם עשיתי זאת אם יֶשׁ-עול בכפי (בראש' יח כד).  אך יֶשׁ-אלהים שפטים בארץ (בראש' יח כד).  איכה ידע אל וְיֵשׁ דעה בעליון (בראש' יח כד).  אל תאמר לרעיך לך ושוב ומחר אתן וְיֵשׁ אתך (בראש' יח כד).  יֵשׁ דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (בראש' יח כד).  יסר בנך כי יֵשׁ תקוה (בראש' יח כד).  יֵשׁ זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (בראש' יח כד).  היאכל תפל מבלי מלח אם יֶשׁ-טעם בריר חלמות (בראש' יח כד).  ובטחת כי יֵשׁ תקוה (בראש' יח כד).  גם אנכי ככם אדברה לו יֵשׁ נפשכם תחת נפשי (בראש' יח כד).  כי יֵשׁ לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו (בראש' יח כד).  אם יֵשׁ עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו (בראש' יח כד).  אם יֵשׁ מלין השיבני דבר כי חפצתי צדקך (בראש' יח כד).  נינוה העיר הגדולה אשר יֶשׁ-בה הרבה משתים עשרה רבו אדם (בראש' יח כד).  אנחנו מעלנו באלהינו וכו' ועתה יֶשׁ-מקוה לישראל על זאת (בראש' יח כד).  כי מעתה יֵשׁ עמך מלחמות (בראש' יח כד).  ויאמר איש האלהים יֵשׁ ליי' לתת לך הרבה מזה (בראש' יח כד).  וראיתי אני שֶׁיֵשׁ יתרון לחכמה מן הסכלות (בראש' יח כד).  יֵשׁ רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם (בראש' יח כד).  כי יֵשׁ-דברים הרבה מרבים הבל (בראש' יח כד).  כי לכל חפץ יֵשׁ עת ומשפט (בראש' יח כד).  כי מי אשר יבחר אל כל החיים יֵשׁ בטחון (בראש' יח כד).  — ובתו"מ: כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין (בראש' יח כד).  המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה (בראש' יח כד).  כל מיתה שיש בה שריפה יש בה ע"א ושאין בה שריפה אין בה ע"א (בראש' יח כד).  אין מוכרין להן דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים (בראש' יח כד).  אמרה נשביתי וטהורה אני יש לי עדים שאני טהורה (בראש' יח כד).  אין ממון אצל מיתה ויש ממון אצל מכות (בראש' יח כד).  יש לי חמור שאני נותן לך (בראש' יח כד).  יש דחוי אצל מצות או אין דחוי (בראש' יח כד).  — ובשאלה: הגידי נא לי הֲיֵשׁ בית אביך מקום לנו ללין (בראש' יח כד).  שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי הֲיֵשׁ לכם אח (בראש' יח כד).  אדני שאל את עבדיו הֲיֵשׁ לכם אב או אח (בראש' יח כד).  מה לעשות לך הֲיֵשׁ לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא (בראש' יח כד).  הֲיֵשׁ בהבלי הגוים מגשמים (בראש' יח כד).  הֲיֵשׁ אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי (בראש' יח כד).  קרא נא הֲיֵשׁ עונך ואל מי מקדשים תפנה (בראש' יח כד).  הֲיֵשׁ בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות (בראש' יח כד).  הֲיֵשׁ מספר לגדודיו (בראש' יח כד).  הֲיֵשׁ למטר אב או מי הוליד אגלי טל (בראש' יח כד).  יי' משמים השקיף על בני אדם לראות הֲיֵשׁ משכיל דרש את אלהים (בראש' יח כד).  — ושאלה הֲיֵשׁ, ובתשובה יֵשׁ: ויאמר להן (להנערות) הֲיֵשׁ בזה הראה ותענינה אותם ותאמרנה יֵשׁ הנה לפניך (בראש' יח כד).  וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר הֲיֵשׁ דבר מאת יי' ויאמר ירמיהו יֵשׁ (בראש' יח כד).  — ובשאלת הֲיֵשׁ ותשובת הנגודים: הֲיֵשׁ יי' בקרבנו אם אין (בראש' יח כד).  ומה הארץ השמנה הוא אם רזה הֲיֵשׁ בה עץ אם אין (בראש' יח כד).  אם איש יבא ושאלך ואמר הֲיֵשׁ פה איש ואמרת אין (בראש' יח כד).  — והמלה יֵשׁ אחרי הדבר: אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יֵשׁ (בראש' יח כד).  הוציא עם עור ועינים יֵשׁ (בראש' יח כד).  — ועם מלת השלילה לא, לא יֵשׁ, במקום אין: לא יֵשׁ בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו (בראש' יח כד).   — ובתו"מ: בבקשה ממך תן דעתך עליה ושמור אותה כראוי שאם תאבד לא יש לי אחרת כיוצא בה (בראש' יח כד).  והכל רואין את כליו (של המצורע) כשהן גוררין ומוציאין לחוץ ומפרסמין את כליו והכל אומרים לא היה אומר לא יש לי מגל לא יש לי קרדום הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני (בראש' יח כד).  אי אפשר שלא יש אלא שתי חלוקות או ינצלו הרשעים עם הצדיקים או ימותו הצדיקים עם הרשעים (בראש' יח כד).  והטעם שלא יש חלוקה שלישית (בראש' יח כד).  — וגם אחרי אין, אֵין יֵשׁ: אף אין יֶשׁ-רוח בפיהם (בראש' יח כד).  — יֵשׁ לפלוני דבר, הדבר הזה הוא שלו, er hat; il a; he has: ויאמר עשו יֶשׁ-לי רב (בראש' יח כד).  כי חנני אלהים וכי יֶשׁ-לי כל (בראש' יח כד)  ויפקדהו על ביתו וכל יֶשׁ-לו נתן בידו (בראש' יח כד).  הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יֶשׁ-לו נתן בידי (בראש' יח כד).  ונאמר אל אדני יֶשׁ-לנו אב זקן (בראש' יח כד).  חי יי' אלהיך אם יֶשׁ-לי מעוג (בראש' יח כד).  הגידי לי מה-יֶּשׁ-לכי בבית (בראש' יח כד).  אל תמתנו כי יֶשׁ-לנו מטמנים בשדה (בראש' יח כד).  יֶשׁ-לי סגלה זהב וכסף (בראש' יח כד).  — יֵשׁ לָאֵל ידו, עי' אֵל. — יֵשׁ את נפשו לעשות דבר, הוא רוצה לעשות: אם יֵשׁ את נפשכם לקבר את מתי מלפני (בראש' יח כד).  ויאמר יהוא אם יֵשׁ נפשכם אל יצא פליט מן העיר (בראש' יח כד).  — ועם כנוי יֶשְׁנוֹ2, הוא יֵשׁ, יֶשְּךָ, אתה יֵשׁ: כי את אשר יֶשְׁנוֹ פה עמנו עמד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום (בראש' יח כד).  חי יי' המושיע את ישראל כי אם יֶשְׁנוֹ ביונתן בני כי מות ימות (בראש' יח כד).  והיה אם יֶשְׁנוֹ בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה (בראש' יח כד).  — ועם הדָבָר אחריו: ויאמר המן למלך אחשורוש יֶשְׁנוֹ עם אחד מפזר ומפרד בין העמים (בראש' יח כד).  — ובתו"מ: כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא (בראש' יח כד).  כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה (בראש' יח כד).  (אמר) משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ (בראש' יח כד).  — ועם ל אחריו: ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף (בראש' יח כד).  אמר רבי יצחק עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי (בראש' יח כד).  ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף (בראש' יח כד).  — ב) יֵשׁ, במשמ' לפעמים: וְיֵשׁ אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן וכו' וְיֵשׁ אשר יהיה הענן מערב עד בקר (בראש' יח כד).  יֵשׁ מפזר ונוסף עוד (בראש' יח כד).  יֵשׁ בוטה כמדקרות חרב (בראש' יח כד).  יֵשׁ מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (בראש' יח כד).  רב אכל ניר ראשים וְיֵשׁ נספה בלא משפט  (בראש' יח כד).  איש במקור נדפס,  "אש". רעים  להתרועע וְיֵשׁ אהב דבק מאח (בראש' יח כד).  יֵשׁ דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו (בראש' יח כד).  כי יֵשׁ אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (בראש' יח כד).  יֵשׁ צדיק אבד בצדקו וְיֵשׁ רשע מאריך ברעתו (בראש' יח כד).  יֶשׁ-הבל אשר נעשה על הארץ אשר יֵשׁ צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים וְיֵשׁ רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים (בראש' יח כד).  —  ובמשמ' קצת: ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים וְיֵשׁ אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה וְיֵשׁ אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב וְיֵשׁ אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך וכו' והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים וְיֵשׁ מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו (בראש' יח כד).  כל אלה נשאי נשים נכריות וְיֵשׁ מהם נשים וישימו בנים (בראש' יח כד).  — ובתו"מ: יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו (בראש' יח כד).  יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן (בראש' יח כד).  יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין (בראש' יח כד).  יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו (בראש' יח כד).  — ועם לך: יש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין  וכו' ויש שאמרו במדה גסה (בראש' יח כד).  א"ר יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב (בראש' יח כד).  עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו (בראש' יח כד).  — * יֵשׁ לו על פלוני, פלוני חייב לו סכום: עובד אלילים שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור (בראש' יח כד).  בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל הבשר אמר לו יש לי עליך כך וכך מן הבשר שאכלת (בראש' יח כד).  ונמצא בחשבונו ופנקס שלו שיש לי על פלוני כך וכך ויש לפלוני עלי כך וכך (בראש' יח כד).  — ובמשמ' יֵשׁ לו טענה לטעון עליו או תרעומת: אמר לו הקב"ה משה אבות העולם מה יש להם עלי אם באתי לדקדק אחריהם אני יש לי עליהם אברהם יש לי עליו שאמר במה אדע כי אירשנה יצחק יש לי עליו שנאמר ויאהב יצחק את עשו ואני שנאתיו וכו' יעקב יש לי עליו שאמר נסתרה דרכי מה' (בראש' יח כד).  למלך שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור (בראש' יח כד).  — וישׁ לו לעשות וכדומה, יכול לעשות, או צריך לעשות: אמר לו הקב"ה הא משה מפיג חמתך בלוחות הברית מבקש את שאפיג את חמתי ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפי' שעה אחת אמר לו ומה יש לי לעשות אמר לו לתת עליך קטריקי (בראש' יח כד).  כיון שעמד לילך אמר לאילן מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך (בראש' יח כד).  — ובמשמ' °ראוי שיעשה כך וכך, או חייב שיעשה כך וכך: ומטריד (היצר) לבך בדברי העולם בסחורות ומקח וממכר וריוח והפסד ויאמר לך אח"כ יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה ושעת הבטלה הזאת וכו' (בראש' יח כד).  יש לו להלך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח (בראש' יח כד).  — ושאלה, * מה יֵשׁ לך, במשמ' מה קרה לך: כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים והמלאכים אומרים לו רבון העולם מה יש לך והוא אומר ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים (בראש' יח כד).  — ג) עם שֵׁם ותאר אחריו משמשת המלה יֵשׁ כמו מלת הקשר: ויאמר אליו הֲיֵשׁ את לבבך ישר כאשר לבבי עם לבבך ויאמר יהונדב יש ויש (בראש' יח כד).  — וגם בכנוי עם פעל בזמן בינוני, יֶשְׁךָ עֹשֶֹׂה, אתה עֹשֶׂה: אם יֶשְׁךָ משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל (בראש' יח כד).  ויאמר גדעון אל האלהים אם יֶשְׁךָ מושיע בידי את ישראל כאשר דברת וכו' (בראש' יח כד).  ועתה אם יֶשְׁכָם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי (בראש' יח כד).  לדעת הֲיִשְׁכֶם3 אהבים את יי' אלהיכם (בראש' יח כד).  — ועם נא אחריו: יי' אלהי אדני אברהם אם יֶשְׁךָ-נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה (בראש' יח כד).  — אִשׁ, במקום יֵשׁ, עי' אִשׁ.  — כמו שֵׁם, במשמ' הון, רכוש: להנחיל אהבי יֵשׁ ואצרותיהם אמלא (בראש' יח כד). — ואמר בן סירא: על חשבון חובר וארח ועל מחלקות נחלה ויש4 על שחק מאזנים ופלס ועל תמהות איפה ואבן (בראש' יח כד).  — ה) בלשון המחקר, כמו עצם, °דבר הנמצא במציאות, ההויה, העולם ומלואו: אתה חכם ומחכמתך אצלת חפץ מזומן בפועל ואומן למשך משך היש מן האין כהמשך האור היוצא מן העין (בראש' יח כד).  כי מאש הנשמה נברא הגוף ויצא מאין ליש (בראש' יח כד).  שהבריאה להוציא יש מאין (בראש' יח כד).  אמר אברהם המחבר כל יש על שני דרכים האחד יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק וכו' ויש יש שאינו גוף והם מלאכי השם הקדושים וכו' ואין יכולת בנברא לברוא עצם שיהיה גוף אף יש שאיננו גוף שהוא נכבד יותר גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא  יהיה יש ויש דבר סמוך על יש ונשען עליו ולא ימצא לבדו והיא הצורה (בראש' יח כד).  כל יש על ב' חלקים האחד יש שאיננו עומד בעצמו כי אם על עצם וכו' והנה כל העצמים והמקרים צריכים למעמידו ושיהי' לנצח ככה בלא שנוי כי הוא היש באמת וכל זולתו הוא יש בעבורו וכו' ובעבור היות כל יש זולתו בעבורו הנה הוא כדמות פועל או תואר השם (בראש' יח כד).  כי בחום הנשמה יצא האדם מאין ויהי יש (בראש' יח כד).  גבהת מכל יש התרוממת מכל נמצא (בראש' יח כד).  ואולם כל יצא אל היש אתה יצרתו וכל אשר אתה רואה לך הולך (בראש' יח כד).  מי שלא יאמין בחדוש העולם חדוש מוחלט שהוא הוצאת היש מן אין המוחלט אין לו חלק כלל בתורת משה וכופר בעקר (בראש' יח כד).  ואולם מי שהניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מן ההראות (בראש' יח כד).  כי כל הנסים והנפלאות שבאו בתורה בשינוי טבעו ומנהגו של עולם לא היו יצירה יש מאין אלא יש מיש (בראש' יח כד).  שאין לומר שלא יפול תחת היכולת לברוא יש מאין אלא יש מיש וכו' ואיך יהיה השכל הנבדל עלה למציאות החומר אם אי אפשר להמצא יש מאין אין לך יש מאין גדול מזה (בראש' יח כד).  ובועז נשבע להוציא הדבר אל היש (בראש' יח כד).  ההפרש העיוני שבין יש למצוי יש בו עיון דק (בראש' יח כד).  אחרי הדברים והאמת האלה כל משכיל על דבר יבין לאשורו איך שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל (בראש' יח כד).  — ואמר הפיטן: אשר זרחה שכינת אל בפניו ומשפטיו עלי לבו חרושים, אשר עבר באותיות אל לפרעה והוא גבור על כל יש בלי שים (בראש' יח כד).  — ובכנ' יֶשְׁךָ, מציאותך, מהותך: דמו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך (בראש' יח כד).  — ומ"ר יֶשִׁים: כי כל הישים יחסרו ויחזרו לאין והתורה והחכמה תעמד בישותה כל ימי עד (בראש' יח כד).  יולד מזה שאותם הצורות אינימו יישים בעצמם באמת אך יאמר שאליהם יבוא שום יש (בראש' יח כד).