1, ובקצת מקומות אמרו גם אִשׁ, בשאלה הֲיֵשׁ, בסמי' יֶשׁ-, וגם יֵשׁ-, בכנ' יֶשְׁךָ, יֶשְׁכֶם, יִשְׁכֶם, יֶשְׁנוֹ, — מִלָּה מורה המציאות, שהדבר נמצא בעולם בזמן הנכחי כמו הָיָה, יִהְיֶה לזמן העבר והעתיד, ומשמשת א) בעצם משמ' זו, ההפך מן אין, es gibt; il ya; there is: אולי יֵשׁ חמשים צדיקים בתוך העיר (בראש' יח כד).  אכן יֵשׁ יי' במקום הזה (בראש' כח יו).  וירא יעקב כי יֶשׁ-שבר במצרים (בראש' מב א).  אם יֵשׁ אחינו הקטן אתנו וירדנו (בראש' מד כו).  ואם ידעת וְיֶשׁ-בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי (בראש' מז ו).  לו יֶשׁ-חרב בידי כי עתה הרגתיך (במד' כב כט).  פן יֵשׁ בכם איש או אשה וכו' אשר לבבו פנה היום מעם יי' אלהינו וכו' פן יֵשׁ בכם שרש פרה ראש ולענה (דבר' כט יז).  הידעתם כי יֵשׁ בבתים האלה אפוד ותרפים (שופט' יח יד).  וגם תבן גם מספוא יֵשׁ לחמורינו וגם לחם ויין יֶשׁ לי (שם יט יט).  וידעו כל הארץ כי יֵשׁ אלהים לישראל (ש"א יז מו).  ואם יֶשׁ-בי עון המיתני אתה (שם כ ח).  ועתה מה-יֵשׁ תחת ידך חמשה לחם תנה בידי (שם כא ד).  ויאמר דוד לאחימלך ואין יֶשׁ-פה תחת ידך חנית או חרב (שם ט).  ויאמר דוד הכי יֶשׁ-עוד אשר נותר לבית שאול ואעשה עמו חסד (ש"ב ט א).  ומה-יֶשׁ-לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך (שם יט כט).  חי יי' אלהיך אם יֶשׁ-גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך (מ"א יח י).  הנה נא יֵשׁ-אֶת עבדיך חמשים אנשים בני חיל (מ"ב ב יו).  יבא נא אלי וידע כי יֵשׁ נביא בישראל (שם ה ח).  חפשו וראו פן יֶשׁ-פה עמכם מעבדי יי' (שם י כג).  כי אמרתי יֶשׁ-לי תקוה (רות א יב).  וגם יֵשׁ גאל קרוב ממני (שם ג יב).  שוטטו בחוצות ירושלם וכו' אם תמצאו איש אם יֵשׁ עשה משפט מבקש אמונה (ירמ' ה א).  ואם נבאים הם ואם יֵשׁ דבר יי' אתם יפגעו נא ביי' צבאות (שם כז יח).  מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי ישׁ שכר לפעלתך וכו' וְיֵשׁ תקוה לאחריתך (שם לא יה-יו).  הביטו וראו אם יֵשׁ מכאוב כמכאבי (איכ' א יב).  יתן בעפר פיהו אולי יֵשׁ תקוה (שם ג כט).  וארור נוכל וְיֵשׁ בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני (מלא' א יד).  אם עשיתי זאת אם יֶשׁ-עול בכפי (תהל' ז ד).  אך יֶשׁ-אלהים שפטים בארץ (שם נח יב).  איכה ידע אל וְיֵשׁ דעה בעליון (שם עג יא).  אל תאמר לרעיך לך ושוב ומחר אתן וְיֵשׁ אתך (משלי ג כח).  יֵשׁ דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (שם יד יב).  יסר בנך כי יֵשׁ תקוה (שם יט יח).  יֵשׁ זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (שם כ יה).  היאכל תפל מבלי מלח אם יֶשׁ-טעם בריר חלמות (איוב ו ו).  ובטחת כי יֵשׁ תקוה (שם יא יח).  גם אנכי ככם אדברה לו יֵשׁ נפשכם תחת נפשי (שם יו ד).  כי יֵשׁ לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו (שם כח א).  אם יֵשׁ עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו (שם לג כג).  אם יֵשׁ מלין השיבני דבר כי חפצתי צדקך (שם לב).  נינוה העיר הגדולה אשר יֶשׁ-בה הרבה משתים עשרה רבו אדם (יונ' ד יא).  אנחנו מעלנו באלהינו וכו' ועתה יֶשׁ-מקוה לישראל על זאת (עזר' י ב).  כי מעתה יֵשׁ עמך מלחמות (דהי"ב יו ט).  ויאמר איש האלהים יֵשׁ ליי' לתת לך הרבה מזה (שם כה ח).  וראיתי אני שֶׁיֵשׁ יתרון לחכמה מן הסכלות (קהל' ב יג).  יֵשׁ רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם (שם ו א).  כי יֵשׁ-דברים הרבה מרבים הבל (שם יא).  כי לכל חפץ יֵשׁ עת ומשפט (שם ח ו).  כי מי אשר יבחר אל כל החיים יֵשׁ בטחון (שם ט ד).  — ובתו"מ: כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין (ברכ' ד ז).  המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה (פאה ה ה).  כל מיתה שיש בה שריפה יש בה ע"א ושאין בה שריפה אין בה ע"א (ע"ז א ג).  אין מוכרין להן דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים (שם ז).  אמרה נשביתי וטהורה אני יש לי עדים שאני טהורה (תוספתא כתוב' ב ב).  אין ממון אצל מיתה ויש ממון אצל מכות (ירוש' שם ג כז:).  יש לי חמור שאני נותן לך (ב"מ מז.).  יש דחוי אצל מצות או אין דחוי (ע"ז מז.).  — ובשאלה: הגידי נא לי הֲיֵשׁ בית אביך מקום לנו ללין (בראש' כד כג).  שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי הֲיֵשׁ לכם אח (שם מג ז).  אדני שאל את עבדיו הֲיֵשׁ לכם אב או אח (שם מד יט).  מה לעשות לך הֲיֵשׁ לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא (מ"ב ד יג).  הֲיֵשׁ בהבלי הגוים מגשמים (ירמ' יד כב).  הֲיֵשׁ אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי (ישע' מד ח).  קרא נא הֲיֵשׁ עונך ואל מי מקדשים תפנה (איוב ה א).  הֲיֵשׁ בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות (שם ו ל).  הֲיֵשׁ מספר לגדודיו (שם כה ג).  הֲיֵשׁ למטר אב או מי הוליד אגלי טל (שם לח כח).  יי' משמים השקיף על בני אדם לראות הֲיֵשׁ משכיל דרש את אלהים (תהל' יד ב).  — ושאלה הֲיֵשׁ, ובתשובה יֵשׁ: ויאמר להן (להנערות) הֲיֵשׁ בזה הראה ותענינה אותם ותאמרנה יֵשׁ הנה לפניך (ש"א ט יא-יב).  וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר הֲיֵשׁ דבר מאת יי' ויאמר ירמיהו יֵשׁ (ירמ' לז יז).  — ובשאלת הֲיֵשׁ ותשובת הנגודים: הֲיֵשׁ יי' בקרבנו אם אין (שמות יז ז).  ומה הארץ השמנה הוא אם רזה הֲיֵשׁ בה עץ אם אין (במד' יג כ).  אם איש יבא ושאלך ואמר הֲיֵשׁ פה איש ואמרת אין (שופט' ד כ).  — והמלה יֵשׁ אחרי הדבר: אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יֵשׁ (ש"א כא ה).  הוציא עם עור ועינים יֵשׁ (ישע' מג ח).  — ועם מלת השלילה לא, לא יֵשׁ, במקום אין: לא יֵשׁ בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו (איוב ט לג).   — ובתו"מ: בבקשה ממך תן דעתך עליה ושמור אותה כראוי שאם תאבד לא יש לי אחרת כיוצא בה (מד"ר דבר' ח).  והכל רואין את כליו (של המצורע) כשהן גוררין ומוציאין לחוץ ומפרסמין את כליו והכל אומרים לא היה אומר לא יש לי מגל לא יש לי קרדום הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני (תנחומא מצורע י).  אי אפשר שלא יש אלא שתי חלוקות או ינצלו הרשעים עם הצדיקים או ימותו הצדיקים עם הרשעים (תולד' יצחק לר"י קארו, וירא).  והטעם שלא יש חלוקה שלישית (שם).  — וגם אחרי אין, אֵין יֵשׁ: אף אין יֶשׁ-רוח בפיהם (תהל' קלה יז).  — יֵשׁ לפלוני דבר, הדבר הזה הוא שלו, er hat; il a; he has: ויאמר עשו יֶשׁ-לי רב (בראש' לג ט).  כי חנני אלהים וכי יֶשׁ-לי כל (שם יא)  ויפקדהו על ביתו וכל יֶשׁ-לו נתן בידו (שם לט ד).  הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יֶשׁ-לו נתן בידי (שם ח).  ונאמר אל אדני יֶשׁ-לנו אב זקן (שם מד כ).  חי יי' אלהיך אם יֶשׁ-לי מעוג (מ"א יז יב).  הגידי לי מה-יֶּשׁ-לכי בבית (מ"ב ד ב).  אל תמתנו כי יֶשׁ-לנו מטמנים בשדה (ירמ' מא ח).  יֶשׁ-לי סגלה זהב וכסף (דהי"א כט ג).  — יֵשׁ לָאֵל ידו, עי' אֵל. — יֵשׁ את נפשו לעשות דבר, הוא רוצה לעשות: אם יֵשׁ את נפשכם לקבר את מתי מלפני (בראש' כג ח).  ויאמר יהוא אם יֵשׁ נפשכם אל יצא פליט מן העיר (מ"ב ט יה).  — ועם כנוי יֶשְׁנוֹ2, הוא יֵשׁ, יֶשְּךָ, אתה יֵשׁ: כי את אשר יֶשְׁנוֹ פה עמנו עמד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום (דבר' כט יד).  חי יי' המושיע את ישראל כי אם יֶשְׁנוֹ ביונתן בני כי מות ימות (ש"א יד לט).  והיה אם יֶשְׁנוֹ בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה (שם כג כג כג).  — ועם הדָבָר אחריו: ויאמר המן למלך אחשורוש יֶשְׁנוֹ עם אחד מפזר ומפרד בין העמים (אסת' ג ח).  — ובתו"מ: כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא (קדוש' א י).  כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה (חגי' ד:).  (אמר) משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ (ב"ב טו.).  — ועם ל אחריו: ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף (קדוש' מח:).  אמר רבי יצחק עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי (חול' פז.).  ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף (ב"ק עב.).  — ב) יֵשׁ, במשמ' לפעמים: וְיֵשׁ אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן וכו' וְיֵשׁ אשר יהיה הענן מערב עד בקר (במד' ט כ-כא).  יֵשׁ מפזר ונוסף עוד (משלי יא כד).  יֵשׁ בוטה כמדקרות חרב (שם יב יח).  יֵשׁ מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (שם יג ז).  רב אכל ניר ראשים וְיֵשׁ נספה בלא משפט  (שם כג).  איש במקור נדפס 'אש' רעים  להתרועע וְיֵשׁ אהב דבק מאח (שם יח כד).  יֵשׁ דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו (קהל' א י).  כי יֵשׁ אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (שם ב כא).  יֵשׁ צדיק אבד בצדקו וְיֵשׁ רשע מאריך ברעתו (שם ז יה).  יֶשׁ-הבל אשר נעשה על הארץ אשר יֵשׁ צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים וְיֵשׁ רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים (שם ח יד).  —  ובמשמ' קצת: ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים וְיֵשׁ אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה וְיֵשׁ אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב וְיֵשׁ אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך וכו' והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים וְיֵשׁ מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו (נחמ' ה א-ה).  כל אלה נשאי נשים נכריות וְיֵשׁ מהם נשים וישימו בנים (עזר' י מד).  — ובתו"מ: יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו (ב"ק ג י).  יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן (יבמ' ט א).  יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין (מכות ג ט).  יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו (ירוש' מע"ש ד נה ג).  — ועם לך: יש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין (שבת יה ב). — וְיֵשׁ ש: ויש שאמרו במדה דקה מדות הלח והיבש שיעורן באיטלרי זו מדברית ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם וכו' ויש שאמרו במדה גסה (כלים יז יא-יב).  א"ר יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב (ירוש' שבת ז י:).  עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו (מד"ר שמות מ).  — *יֵשׁ לו על פלוני, פלוני חייב לו סכום: עובד אלילים שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור (ע"ז ד י).  בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל הבשר אמר לו יש לי עליך כך וכך מן הבשר שאכלת (מד"ר במד' כ).  ונמצא בחשבונו ופנקס שלו שיש לי על פלוני כך וכך ויש לפלוני עלי כך וכך (רה"ג, תשו' גאו' מו"מ ב).  — ובמשמ' יֵשׁ לו טענה לטעון עליו או תרעומת: אמר לו הקב"ה משה אבות העולם מה יש להם עלי אם באתי לדקדק אחריהם אני יש לי עליהם אברהם יש לי עליו שאמר במה אדע כי אירשנה יצחק יש לי עליו שנאמר ויאהב יצחק את עשו ואני שנאתיו וכו' יעקב יש לי עליו שאמר נסתרה דרכי מה' (מד"ר קהל', וטוב משניהם).  למלך שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור (שם בראש' כז).  — וישׁ לו לעשות וכדומה, יכול לעשות, או צריך לעשות: אמר לו הקב"ה הא משה מפיג חמתך בלוחות הברית מבקש את שאפיג את חמתי ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפי' שעה אחת אמר לו ומה יש לי לעשות אמר לו לתת עליך קטריקי (מד"ר דבר' ג).  כיון שעמד לילך אמר לאילן מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך (שם במד' ב).  — ובמשמ' °ראוי שיעשה כך וכך, או חייב שיעשה כך וכך: ומטריד (היצר) לבך בדברי העולם בסחורות ומקח וממכר וריוח והפסד ויאמר לך אח"כ יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה ושעת הבטלה הזאת וכו' (חו"ה, יחוד המעש' ה).  יש לו להלך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח (רמב"ם ערוב' ז א).  — ושאלה, *מה יֵשׁ לך, במשמ' מה קרה לך: כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים והמלאכים אומרים לו רבון העולם מה יש לך והוא אומר ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים (מד"ר שמות ל).  — ג) עם שֵׁם ותאר אחריו משמשת המלה יֵשׁ כמו מלת הקשר: ויאמר אליו הֲיֵשׁ את לבבך ישר כאשר לבבי עם לבבך ויאמר יהונדב יש ויש (מ"ב י יה).  — וגם בכנוי עם פעל בזמן בינוני, יֶשְׁךָ עֹשֶֹׂה, אתה עֹשֶׂה: אם יֶשְׁךָ משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל (בראש' מג ד).  ויאמר גדעון אל האלהים אם יֶשְׁךָ מושיע בידי את ישראל כאשר דברת וכו' (שופט' ו לו).  ועתה אם יֶשְׁכָם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי (בראש' כד מט).  לדעת הֲיִשְׁכֶם3 אהבים את יי' אלהיכם (דבר' יג ד).  — ועם נא אחריו: יי' אלהי אדני אברהם אם יֶשְׁךָ-נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה (בראש' כד מב).  — אִשׁ, במקום יֵשׁ, עי' אִשׁ.  — כמו שֵׁם, במשמ' הון, רכוש: להנחיל אהבי יֵשׁ ואצרתיהם אמלא (משלי ח כא). — ואמר בן סירא: על חשבון חובר וארח ועל מחלקות נחלה ויש4 על שחק מאזנים ופלס ועל תמהות איפה ואבן (ב"ס גני' מב ג-ד).  — ה) בלשון המחקר, כמו עצם, °דבר הנמצא במציאות, ההויה, העולם ומלואו: אתה חכם ומחכמתך אצלת חפץ מזומן בפועל ואומן למשך משך היש מן האין כהמשך האור היוצא מן העין (רשב"ג, כתר מלכות).  כי מאש הנשמה נברא הגוף ויצא מאין ליש (שם).  שהבריאה להוציא יש מאין (ראב"ע בראש' א א).  אמר אברהם המחבר כל יש על שני דרכים האחד יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק וכו' ויש יש שאינו גוף והם מלאכי השם הקדושים וכו' ואין יכולת בנברא לברוא עצם שיהיה גוף אף יש שאיננו גוף שהוא נכבד יותר גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא  יהיה יש ויש דבר סמוך על יש ונשען עליו ולא ימצא לבדו והיא הצורה (הוא, שמות כה מ).  כל יש על ב' חלקים האחד יש שאיננו עומד בעצמו כי אם על עצם וכו' והנה כל העצמים והמקרים צריכים למעמידו ושיהי' לנצח ככה בלא שנוי כי הוא היש באמת וכל זולתו הוא יש בעבורו וכו' ובעבור היות כל יש זולתו בעבורו הנה הוא כדמות פועל או תואר השם (הוא, ספר השם ח).  כי בחום הנשמה יצא האדם מאין ויהי יש (ר"י חריזי, הקד' תחכמ').  גבהת מכל יש התרוממת מכל נמצא (בחי' עולם יג).  ואולם כל יצא אל היש אתה יצרתו וכל אשר אתה רואה לך הולך (שם).  מי שלא יאמין בחדוש העולם חדוש מוחלט שהוא הוצאת היש מן האין המוחלט אין לו חלק כלל בתורת משה וכופר בעקר (מנח' קנא' לר"י מפיסא 100).  ואולם מי שהניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מן ההראות (רלב"ג, מלחמ' ה' ו א ג).  כי כל הנסים והנפלאות שבאו בתורה בשינוי טבעו ומנהגו של עולם לא היו יצירה יש מאין אלא יש מיש (העקרים א יב).  שאין לומר שלא יפול תחת היכולת לברוא יש מאין אלא יש מיש וכו' ואיך יהיה השכל הנבדל עלה למציאות החומר אם אי אפשר להמצא יש מאין אין לך יש מאין גדול מזה (שם א כג).  ובועז נשבע להוציא הדבר אל היש (ר"י דון יחייא, הקד' שה"ש).  ההפרש העיוני שבין יש למצוי יש בו עיון דק (ר"י אבן לטיף, רב פעל' מד).  אחרי הדברים והאמת האלה כל משכיל על דבר יבין לאשורו איך שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל (שעה"ש לר"א אירירו, מבוא).  — ואמר הפיטן: אשר זרחה שכינת אל בפניו ומשפטיו עלי לבו חרושים, אשר עבר באותיות אל לפרעה והוא גבור על כל יש בלי שים (סמא"צ, פזמ' לפסח, אהלל).  — ובכנ' יֶשְׁךָ, מציאותך, מהותך: דמו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך (שיר הכבוד, אנעים).  — ומ"ר יֶשִׁים: כי כל הישים יחסרו ויחזרו לאין והתורה והחכמה תעמד בישותה כל ימי עד (רד"ק, שרש ישה).  יולד מזה שאותם הצורות אינימו יישים בעצמם באמת אך יאמר שאליהם יבוא שום יש (תגמ' הנפש יז:).