*, ש"ז, מ"ר כּוֹפְרִים, — מי שכֹפֵר בדבר, בפרט מי שכֹפר באלהים, בעקרי הדת, Ungläubiger; mécréan; freethinker: א"ל כופר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא וכו' (סנה' לט.).  א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח (שם).  — ומצוי בסהמ"א: מי שהוא יותר אכזרי על הכופרים הוא יותר מרחם על בניו (מאזני צדק, אלגזלי 95).  והנה חכמי המחקר לא עמדו בסוד ה' וכו' וזה להמשכם אחר דעת הכופרים האומרים כי העולם קדמון (מנח' קנא' לר"י מפיסא 86).  ואם ברצונך לקבל פני פיליסופוס חברנו בכל המקום אשר הם לנו לא לצרינו קדמה פניו כי הבאתי לך דבריו בכל ענין אך בכל המקום אשר לא לנו וינגדו לדעת חז"ל וקבלת קדמונינו לא אכרות להם ברית כי אם בנקור להם כל עין ימין לא אשא פני כל כופר אך במשפט אביא דעותיו (פ"א ב"ר מאיר, הקד' ספ' הברית).  מלבד חטאת הכופרים אשר ברגליו (של שב"צ) כי הוא צוה ויאמר השמד (להשתמד) לכמה מאות אנשים מישראל שהלכו אתו לכפירה (שם א, כתב יושר).  — ואמר הפיטן: לא תנאף הזהיר לצבור, על אפניו דבר דבור, יגיד ויוכיח עלי כופרים, דומים לאשה מנאפת מאחרים (יוצ' ב' שבוע', שבוית מרום).