* 1, פ"ע, עתי' יִכְוַץ, פָעו' כָּוּוּץ, — כָּוֵּץ העָצָל וכדומה, נתקרבו חלקיו הפרדיים זה לזה ונתקצר עי"ז, zusammenschurmpfen, sich zusammenziehen; se retrécir, contracter, resserer; to shrink: כל שחותכו ועומד במקומו זה תורבץ הוושט אלא איזהו וושט עצמו כל שחותכו וכויץ2 (חול' מג:).  חמרמרו (המעים) כווצו (רש"י איכ' א כ).  דרך בני מעים כשמשליכם אדם לאור הם כווצים ומתחמרמרים (שם ב יא).  — ופָעוּל: לולב כפןף כווץ3 סדוק עקום דומה למגל פסול (הלכ' פסוק', לולב).  יש קיטע שיבשו וכווצו גידי שוקיו ואפי' על ארכובותיו אינו יכול לילך (רש"י שבת סו.).  ר"ת התיר לאחד שכווצו גידי שוקיו לצאת במקלות לרשות הרבים (תוס' יומ' עט.).  

— נִתפ', °נִתְכַּוֵּץ, מִתְכַּוֵּץ, — כמו פָעֵל: ירקות השדה הן ידועין העלין שלהן בבוקר מתפתחין ומתפשטין ומבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין (ר"ח שבת לה:).  כיצד בושט מתחלת המקום כשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרם (רמב"ם, שחיט' א ה).  לפי שמרוב הקרירות יתקבצו ויתכווצו חלקי החורים ואז המסמר דולג למעלה (מעשה טוביה, יסו"ע א ג).

— נִפע', °נִכְוַץ, — כמו הקודם: החרום שנכווץ ראש חוטמו למעלה (ערוך, ערך סלד).  מי שנכווצו4 גידי שוקיו או גידי יריכותיו נותן עגבותיו בקב ויושב בו וקושר הקב בגופו (תוספ' יומ' עט.).  אויר הקר ביותר קושי השאיבה והנשימה הוא כי בהתנשם נכווצים סמפוני הריאה והעצלים שבחזה (מעשה טוביה, יסו"ע א ג).

— הִפע', °הִכְוִיץ, — עשה שיִתְכַּוֵּץ: וסבת הכויצה היבשה או מותרים מכויצים או מותרים וסבות סותמות (קאנון א ב ב יג).  מדוע החומץ מסוגל יותר לכבות אש לפי שמרוב חריפותו ודקותו בנקל נכנס לתוך החורים ומכוויץ חלקחי השמנים שבו (מעשה טוביה, יסו"ע א ב). 

— פִע', °כִּוֵּץ, — כמו הקודם: ומדוע המים הקרים גורמים סימור בהשפכם על האדם לפי שמים הקרים מכווצים העור ובכויצתם מולידים רתת וסימור (מעשה טוביה, יסו"ע א ד).