* 1, ש"ז, — כירה קטנה לבשל או לאפות, שיש בו רק מקום שפיתה לקדרה אחת: תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן (בו תבשיל) בין מתוכו בין מעל גביו כופח2 שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי הוא ככיריים (שבת ג ב). האומר הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערביים (מנח' ה ט). הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור עשאו לבשול שיעורו ככירה (כלים ה ב). כירה שנחלקה לארכה וכו' כופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו (שם ז ג). השרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופח3 מן השפה הפנימית ולחוץ (שם ח ז). כל המנחות אין באות כשרות אלא בתנור עשאן בכופח וברעפים פסולות (תוספתא מנח' ז כ). וטבע (אלהים) את האבן (של יעקב) עד עמקי תהומות ועשאה סניף לתהומות כאדם שעושה סניף לכופח (מה"ג, וישב). — ועי' כִּירָה.