1 משק' כּוֹתֶרֶת, עוֹפֶרֶת.  כך הקריאה המקֻבלה של ספרד', אשכנז' ותימנים, וכך נקודה מלה זו בסדור תימנ' בנקוד עליון כ"י עתיק בבריט' מוז', כוֹתַבַת, בפתח במקום הסגול שבנקוד התחתון כנהוג.  לוי נקד כוֹתְבָת, כדי להשוותה קצת להשם הארמי קשבא, אבל הקריאה המקובלה עקר.  והנה הקדמונ' לא בארו בפרוש מה הכונה בכותבת, אם זו מין מיוחד של תמרים או אין זה אלא איכות של כל פרי התמר בזמן מן הזמנים של גדּוּלה ובשוּלה, ומעצם השם אין לברר זאת, כי מקור המלה כותבת לא ידוע.  יש מדמים לה המלה קשבא בארמ' וקשב قشب בערב', אך זה קצת רחוק, גם מבחינת צרוף האותיות וגם מבחי' משמ' המלים האלה, כי קשבא בארמ' הוא יותר שם להאילן ולא להפרי, וקשב בערב' הוא שם לתמרים יבשים וגרועים מאד, ובכל מקום שנזכרה מלה זו בתלמוד נראה ברור כי כך היו קוראים לכל פרי התמר כשהיו מביאים אותו לאכילה.  וכך נראה מהמאמר במדרש שהמלכים שלחו כותבות זה לזה, שבודאי לא היה זה מין קשה וגרוע.  ומדברי ר' יוסה בירוש': שצריך למעך את חללה ירוש' יומ' ח מד ד, נראה ברור כי כותבת היא תמר מיֻבש שעי"ז נתהוה בו חלל בין הבשר ובין הגרעין.  וכך ע' לֶו Pfln. § 78.  ובין השמות הרבים לפרי התמר בערב' אין דומה או קרוב לכותבת.

2 כך בהוצא' ד"ר תיאודור, ובנוסח' כתבים.