*, ש"ז, מ"ר כּוֹתְבִים, —  א) אדם שאומנותו להעתיק ספרים וכדומה, Schreiber, Kopist; scribe; copist:  כותבי ספרים תפלין ומזוזות (תוספתא ביכור' סוף).  —  *כּוֹתֵב אומן, שיודע לכתֹב בכתב יפה, Schönschreiber; calligraphe; =phist:  של בית חגירה כותבים אומנים היו בירושלם (ירוש' מגי' עא.). — ב) הקצה החד של המכתב שבו כֹתבים:  מכתב שנטל הכותב שלו טמא מפני המוחק (כלים יג ב).