1 צורה זו ליחיד מהרבים כושרות קבע רשב"ג, עי' לקמן בערך °ב. כושרת.  והצורה כושרה נמצאת כבר בתשובת רה"ג לר' יהודה אלוף מקירואן (שו"ת גאונ' גני', ל' גינצב' 278), אך לא נתברר בודאות מה כונתו של רה"ג במלה זו.  וקבע צורה זו להרבים כושרות גם גזנ' Ges. Thes., וקבלה גם בן זאב.  ואע"פ שבמה"ש שבמקרא אין אנו מוצאים בפרוש הצורה פוֹעָלָה אלא פוֹעֵלָה, כמו שכבר העירותי בערך כובעה, בכ"ז יש לה לצורה זו זכות בלשוננו, כמו שכבר אמרתי שם בהערה, ובפרט שעכ"פ עצם הצורה כושרה כבר הניח גם רה"ג.  ועי' הערה לקמן בדבר מקור המלה ומשמ'.

2 התרגום באר את הכתוב במליצה ארוכה ותרגם בכושרות אבהתן כשרון.  ריב"ג, ואחריו ראב"ע ורי"ק ורד"ק פרשו טבעות הכבלים, ואמרו כי המלה בכושרות מוסבת לאסירים, ר"ל האסורים בכבלי ברזל, וכעין זה בן זאב אלא שפרש כושרה סד כמו כשורא בארמ'.  אבל, אין שום מקור לפרוש זה, ולפי סגנון מליצת הכתוב נראה כי המלה בכושרות מקבלת לביתה והוא דבר בפני עצמו ולא תאר לאסירים.  ובשביל זה נטה רש"י לדעתו של מנחם בן סרוק שראה בהמלה כושרות תה"פ למוציא, רק פרש לא כמו מנחם במשמ' ישר ותבונה (או לפי נוסחה אחרת נכונה), אלא בזמן כשר: הוציא את בני ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה.  ע"כ.  וזה לפי הדרש שדרש את הכתוב בענין יציאת מצרים, אבל לפי פשוטו של מקרא שהכונה כאן לסתם אסירים אין מקום לזמן הכשר.  והנה החדשים, גזנ' וחבריו, אחזו בעצם הדבר בפרוש רש"י אלא שאמרו כי הכונה בכושרות היא במעמד טוב ומאֻשׁר.  ואולם, גם זה אינו מתישב כלל על לשון מליצת הכתוב, והמליצה: הוא מוציא אסירים באֹשר, היא חלשה ובלי טעם, והכונה האחת הנאותה כאן, לפי המליצה ולפי הנהוג במקומות אחרים במקרא כשמדֻבר אדות הוצאת אסירים ממאסרם, היא רק כח ועז וגבורה וחריצות, ובאמת במשמ' זו תרגמו התרגו' הקדמונ', השבעים במלה שפרושה הוא כח ואמץ לב, והולג' fortitudine, כמו"כ במשמ' זו, וכמו"כ הפשיטא: בכשריותא, ותרגם בר עלי בערב' נג'אח וכישׁ, ר"ל הצלחה במעשהו וחריצות גדולה.