פ"ע, כֹּזֵב,  — א) דִבֵּר כָּזָב: אני אמרתי בחפזי כל האדם כֹּזֵב (תהל' קיו יא). — ובתו"מ: שכזבה באביה (סנה' פב:).  לא כזבתי לך (תנח' שלח ה).  — °דעה כֹּזֶבֶת וכדומה, מוטעת, משֻבשת, לא נכונה: מי שלא הגיעה מדרגת עיונו להאמין הכתובים בדרך מסכים אל האמת ומאמין אותם כפשטן ועלה מזה בידו דעת כוזב להיותו חושב שזהו דעת התורה איננו יוצא בזה מכלל בעלי התורה חלילה (העקרים א א).  — °מחשבה כֹּזֶבֶת: הנה יהיה באמת מחשבתם בחיוב המלך והכרחיותו כוזבת (ר"י אברבנאל, ש"א ח). — °אמונה כֹּזֶבֶת: ולי נראה שהוא רומז לאמונה כוזבת היו רבים נכשלים בה בימי בית שני (המאירי יומ' א יג.).   — ב) *כָּזַב הנחל, המעין וכדומה, כלו מימיו, חדל לנבוע: וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמון אסורה מפני שכזבה1 בשעת פולמוס אמרו לו כל מימי בראשית כזבו1 בשעת פולמוס (תוספתא פרה ט ב).

— נִפע', נִכְזַב, נִכְזָבָה, נִכְזַַבְתָּ, — א) נכזב האיש, נתברר שהוא דִבֵּר כָּזָב: אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך וְנִכְזָבְתָּ (משלי ל ו).  — ב)  נִכְזְבָה התוחלת וכדומה, לא נתקימה, היתה לבסוף אפס ואין: שים עליו כפך זכר מלחמה אל תוסף הן תחלתו נִכְזָבָה2 הגם אל מראיו יטל (איוב מ לב – מא א).  — ג)°נִכְזַב המעין, וכדומה, חדל לנבוע: חי אהבתם כי לאטם ילכו מי מעיני דודי ולא נכזבו3 (רמב"ע דיואן, כ"י בודליאנה).

— פִע', כִּזֵּב, אֲכַזֵּב, תְּכַזֵּב, תְּכַזֵּבִי, יְכַזֵּב, וִיכַזֵּב, יְכַזְּבוּ, — א) כִּזֵּב פלוני, אמר ולא קִיֵּם דברו: לא איש אל וִיכַזֵּב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (במד' כג יט).  כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יְכַזֵּב אם יתמהמה חכה לו (חבק' ב ג). — כִּזֵּב לפלוני, הבטיח לו דבר ולא קימו: אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אֲכַזֵּב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי (תהל' פט לו-לז). — וְכִזֵּב בפלוני, אמר לו אדותיו דבר רק מן השפה ולחוץ, שאי אפשר שיתקים: ויאמר (אלישע להאשה השונמית) למועד הזה כעת חיה אתי חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים אל תְּכַזֵּב בשפחתך (מ"ב ד יו). — וקצת במשמ' התלוצץ: לו איש הלך רוח ושקר כִּזֵּב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה (מיכ' ב יא). — וכִזֵּב במשמ' דבּר שקר: ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שעורים וכו' בְּכַזֶּבְכֶם לעמי שמעי כזב (יחזק' יג יט).  עד אמונים לא יְכַזֵּב ויפיח כזבים עד שקר (משלי יד ה).  ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אֲכַזֵּב (איוב ו כח). —  ובתו"מ: אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא (ירוש' תענ' ב סד:).  — ובמשמ' דבר אחד בפה ואחד בלב: ואת מי דאגת ותיראי כי תְכַזֵּבִי ואותי לא זכרת (ישע' נז יא).  ויפתוהו בפיהם ובלשונם יְכַזְּבוּ לו תהל' עח לו. — ובגמ': אמר ר' אליעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו לו (יומ' סט:). — ובסהמ"א במשמ' זו: ואם העיד כי לוי הרג את הנפש עם היותו חושב ששמעון היה ההורג אעפ"י שאינו משקר שהרי הענין כן היה הנה הוא מכזב כי אין פיו ולבו שוים והפה מכזב למחשבת הלב (העקרים ב כז). — וכמו פ"י כִּזֵּב, אמר והחליט שהוא כָּזָב, שהוא לא לפי האמת והצדק: כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי על משפטי אֲכַזֵּב אנוש חצי בלי פשע (איוב לד ה-ו).  — ב) כִּזְּבוּ מי המעין וכדומה, נפסקו, לא נבעו יותר: והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יְכַזְּבוּ מימיו (ישע' נח יא). — ובתו"מ במשמ' זו: מים חיים ולא מים מלוחים ולא מים פושרים ולא מים מכזבים ולא מים מנטפים (ספרא מצורע א א).  המים המכזבים פסולין אלו המים המכזבים, המכזבים אחד בשבוע המכזבים בפולמסיו' ובשני בצרון (פרה ח ט). — ואמר המשורר במליצה בשבחו את מעין החסדים של השר: מעין חסדים לא יכזב הוי לכו אליו וצחה בין בצמא עלפו (רמב"ע, דיואן קנז, כ"י בודליאנה).

— הִפע', הִכְזִיב, — הִכְזִיב את פלוני, הוכיח שהוא כֹּזֵב: ואם לא אפו מי יַכְזִיבֵנִי וישם לאל מלתי (איוב כד כה).