פ"ע, — נעשה כָּחוּשׁ: ברכי כשלו מצום ובשרי כָּחַשׁ משמן1 (תהל' קט כד). — ובתו"מ: כחש2 (השור המוכה) בשעת העמדה בדין (ב"ק לד.). — והפנים: אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית כוחשים היו אלא שדמות לא עשו אוכל אותן השדים המתים לא עשו אוכל (מד"ר בראש' נג). 

— הִפע', *הִכְחִישׁ, — א) פ"ע, כמו כָּחַשׁ, הכחיש השור, נעשה כחוּש, תשש כחו: אם מת השור או שהכחיש אין לו אלא אותו השור בלבד (ירוש' ב"ק ג ג ד). מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם א"כ ימולו בניהם לשמנה ימים ויכחישו (מעי' יז.). — והיֹפִי: כדי שלא תתעבר ויכחיש יופיה (יבמ' לד:). — והאדמה, נעשית כחושה, לא נתנה פרי: עמדה מלהכחיש זו בית הבעל (ירוש' מו"ק א פ.). — ב) פ"י, *הִכְחִישׁ את השור, עשהו כחוּש, ובהעברה עשהו שוה פחות: שור שוה מנה שנגח לשור שוה מנה הכחישו חמשים זוז נוטל את השור שאין לו אלא חצי חבלו (ירוש' ב"ק ג ג ד). הכחישה (את הבהמה) באבנים חייב (סנה' פד:). — הִכְחִישׁ כחו, עשהו חלש: ג' דברים מכחישין כחו של אדם ואלו הן פחד דרך ועון (גיט' ע.). ור' ברכיה אמר שהכחיש (אחשורוש) ראשן של ישראל בצום ותעניות (מד"ר אסת' א). — °ואת הקרקע: שומשמין והן יקרין מן החטין ומכחישין הקרקע יותר מן החטין (רש"י ב"מ קד:). שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מהשעורים (רמב"ם שכיר' ח ט). — ואור הנר: מכחיש מצוה (שבת כב.), לאמר ממעט את אור נרה של חנכה. — והיפי: דרך הציידים הצדים את העופות שעושין להם כויה בשרש הכנף כדי שלא יעופו ואינו מקצץ כנפיהם בעבור שלא להכחיש יפים (ספ' הגלוי לרי"ק, ערך חרך).

— נִפע', °נִכְחַשׁ, — נכחש הקרקע: ונשתכר כחש הקרקע שהיה נכחש בשומשומין יותר מן החטים (רש"י ב"מ קד:).

— נִתפ', °נִתְכַּחֵשׁ, — נעשה כחוּש: האדון מקפיד אם יצטער ויתכחש כשאינו אצלו (תוספ' נזיר סב:).