1, כֵּילַף, ש"ז, מ"ר כֵּלַפּוֹת, כֵּילַ-, — כעין קרדום גדול בשן ברזל ארוכה וחדה, לחפר בה ולקעקע הבנין, Axt; cognée; axe: ועתָּ פתוחיה יחד בכשיל וְכֵלַפּוֹת2 יהלמון (תהל' עד ו). — ואמר הפיטן: ירדנו לחרפות, ונהי לשרפות, בכשיל וכילפות, בית קדשך הולמים (מחז' תימנ' ליוה"כ, ירצה שוע). — ומ"י °כֵּילַף, ואמר המשורר: ודמה גם המשיל, לכילף ולכשיל, חרבות ויכשיל, פתאים ונערים (דונש על מנחם, לדורש החכמות).
1 נחלקו בפרוש מלה זו מנחם ודונש ותלמידיו. אמר מנחם וז"ל: כשל השני בכשיל וכלפות יהלמון ממיני כלי ברזל מכלי קרב הוא. ע"כ. והשיג עליו דונש: ואמרת כי כשיל וכלפות כלי מלחמה הם ואין הם כי אם כלי חוטב עצים הכשיל הוא הקרדום כי כן הוא מתורגם ובקרדמות באו לה (ירמ' מו כב) וכמא דעלין בכשילין, וכלפות הם כפטישין בלשון הערב ולא מכלי קרב. ע"כ. והשיבו תלמידי מנחם: והשיבות עליו בפתרו כשיל וכלפות ממיני כלי מלחמה וגזרת כי הם כלי חוטבי עצים ושמת ערך לשון הערב הלא זה סכלות רב וגזרת בהם שהם פטישים ואילו היה כן לא נעדר מפתרון הפותר בהם כלי קרב ביען כי מצאנו כלי המלחמות פשיטים וקרדומות. ע"כ. וכבר אמר ריב"ג כי הוא בערב' ח'לפ خلف, ופרש אבן שידה מלה זו וז"ל: אלח'לפ אלפאש אלעט'ימה וקיל הי אלפאש בראש ואחד, ע"כ, — ובעבר': הח'לף הוא הפאס (הקרדום) הגדול, וי"א פאס בראש אחד. וזה אחד השרשים שבהם באה בעבר' כ במקום ח' בערבי'.
2 בהרבה ספרים כילפות מלא (י' כ"י וד' דפוסים ישנים), אבל ברוב הספרים כלפות חמר (י"ז כ"י וה' דפוס' ישנים), וברוב הספרים למד פתוחה ופה דגושה, אך בקצת ספרים למד קמוצה ופה רפה (גנזב', מהד' חדשה).