, ש"נ, כְּלִמַּת, כְּלִמָּתִי, כְּלִמָּתְךָ, כְּלִמָּתֵנוּ, כְּלִמָּתָם, מ"ר כְּלִמּוֹת, —  בּוּשָׁה,  מה שאדם נכלם ממנו, Scham, Schmach; honte; shame:  והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לִכְלִמָּה (ישע' ל ג).  בשו מאד כי לא השכילו כְּלִמַּת עולם לא תשכח (ירמ' כ יא).  ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כְּלִמָּתֵךְ (יחזק' יו סג).  יחדו הלכו בַכְּלִמָּה חרשי צירים (ישע' ל ג).  משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וּכְלִמָּה (ישע' מה יו).  עד מה כבודי לִכְלִמָּה (תהל' ד ג).  כל היום כְּלִמָּתִי נגדי (שם מד יו).  מוסר כְּלִמָּתִי אשמע (איוב כ ג).  — כסתהו הַכְּלִמָּה:  נשכבה בבשתנו ותכסנו כְּלִמָּתֵנוּ כי ליי' אלהינו חטאנו (ירמ' ג כה).  — ואת פניו: בשנו כי שמענו חרפה כסתה כְלִמָּה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יי' (ירמ' נא נא).  כי עליך נשאתי חרפה כסתה כְלִמָּה פני (תהל' סט ח).  — הסתיר פניו מִכְּלִמָּה: גוי נתתי למכים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מִכְּלִמּוֹת ורק (ישע' נ ו).  — נשא כְלִמָּה:  גם את שאי כְלִמָּתֵךְ אשר פללת לאחותך (יחזק' יו נב).  אני נשאתי את ידי אם לא הגוים אשר לכם מסביב המה כְּלִמָּתָם ישאו (שם לו ז).  — לָבַשׁ כְּלִמָּה:  יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וּכְלִמָּה המגדילים עלי (תהל' לה כו).  ילבשו שוטני כְּלִמָּה ויעטו כמעיל בשתם (שם קט כט).  — עָטָה כְלִמָּה:  יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וּכְלִמָּה מבקשי רעתי (שם עא יג).  — נָסַג לוֹ כְלִמָּה:  אל תטפו יטיפון לא יטפו לאלה לא יסג כְּלִמּוֹת (מיכה ב ו).  עי' נסג.  ובתו"מ:  הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה (ברכ' יז.).  אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (ב"ב עה.).  עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בושה וכלימה הוא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותנו (זבח' קיג.).  — ואמר המשורר: והובישו כמו גנב אשר נמצא במחתרת, ועטו על פניהם את כלמתם כאדרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה).  אנחנו נעשה סכות בשמחה והמה מכלמתם אבלים (הוא, הלי תעש).  — °כְּלִמַּת הרופאים, כנוי לחלי כאב פרקי הרגלים:  ולפי שהעם כינו חולי הלז בשם כלימת הרופאים די לי לדבר בגנות הרופאים (מעשהטוביה, בית חדש ה).  נענש (אסא) דוקא בפודגרא שהיא כלימת הרופאים  (שם)).