— קל לא נהוג.

— נִפע', נִכְלַם, נִכְלַמְתְּ, הִכָּלֵם, תִּכָּלֵם, תִּכָּלְמִי, יִכָּלְמוּ, הִכָּלְמוּ, נִכְלָם, נִכְלָמִים, נִכְלָמוֹת, — חש בושה וצער, beschämt s.; être honteux; be ashamed : ואביה ירק ירק בפניה הלא תִכָּלֵם שבעת ימים במד' יב יד.  ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי היו האנשים נִכְלָמִים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד יצמח זקנכם ש"ב י ד-ה.  ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הַנִּכְלָמִים בנוסם במלחמה שם יט ה.  ומצח אשה זונה היה לך מאנת הִכָּלֵם ירמ' ג ג.  גם בוש לא יבשו וְהִכָּלֵם לא ידעו שם ח יב.  כי אז תבשי וְנִכְלַמְתְּ מכל רעתך שם כב כב.  בשתי וגם נִכְלַמְתִּי כי נשאתי חרפת נעורי שם לא יח.  בנות פלשתים הַנִּכְלָמוֹת מדרכך זמה יחזק' יו כז.  וזכרת את דרכיך וְנִכְלַמְתְּ בקחתך את אחותיך הגדלות ממך אל הקטנות ממך שם סא.  בושו וְהִכָּלְמוּ מדרכיכם בית ישראל שם לו לב.  וְיִכָּלְמוּ מעונותיהם וכו' ואם נִכְלְמוּ מכל אשר עשו שם מג י-יא.  הן יבשו וְיִכָּלְמוּ כל הנחרים בך ישע' מא יא.  בושו וגם נִכְלְמוּ כלם וכו' ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבשו ולא תִכָּלְמוּ עד עולמי עד שם מה יו-יז.  ואדני יי' יעזר לי על כן לא נִכְלָמְתִּי על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש  שם נ ז.  אל תיראי כי לא תבושי ואל תִכָּלְמִי כי לא תחפירי שם נד ד.  יבשו וְיִכָּלְמוּ מבקשי נפשי תהל' לה ד.  אל יבשו בי קויך אדני יי' צבאות אל יִכָּלְמוּ בי מבקשיך אלהי ישראל שם סט ז.  אל ישב דך נִכְלָם שם עד כא.  אלהי בשתי וְנִכְלַמְתִּי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש עזר' ט ו.  והכהנים והלוים נִכְלְמוּ ויתקדשו ויביאו עלות בית יי' דהי"ב ל יה. — ואמר בן סירא: לא כל בשת נאה לשמר ולא כל הכלם באמת נבחר ב"ס גני' מא יו. —  ובתו"מ: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם (יותר) מאבותינו ברכ' יו:.  יהי רצון שלא יבוש בעה"ב בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא שם מו..  זה אבינו יעקב שנכנס בכרום פניו מתפחד בהכלמו אצל אביו ולבש בגדי גדי עזים מד"ר שה"ש, אשכול הכפר. — ואמר המשורר: צורי חמל על דל ויום דינך אל נא יהי שב ממך נכלם ר"י חריזי, הענק ג. — ובמשמ' חש והרגיש בזיון: ויראה לי שהמקלל את הקטן הנכלם לוקה רמב"ם סנה' כו א.

— הִפע', הִכְלִים, הַכְלִים, יַכְלִים, מַכְלִים, מַכְלִם, הִכְלִמוֹ, הִכְלַמְנוּם, תַּכְלִימוּהָ, תַּכְלִימוּנִי, — צִעֵר אותו בדבור או במעשה: kränken; affliger, offenser; to hurt: ויבאו לישה ויראו את העם אשר בקרבה וכו' שקט ובטח ואין מַכְלִים דבר בארץ שופט' יח ז.  כי נעצב (יהונתן) אל דוד כי הִכְלִמוֹ אביו ש"א כ לד.  הרעים אשר לך היו עמנו לא הֶכְלַמְנוּם ולא נפקד להם מאומה שם כה ז.  גם בין העמרים תלקט ולא תַכְלִימוּהָ רות ב יה.  בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מַכְלִם איוב יא ג.  עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים זה עשר פעמים תַּכְלִימוּנִי לא תבשו תהכרו לי שם יט ב-ג. — ובתלמ': פעם אחת היה (דמא בן נתינה) לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה קדוש' לא..  עדיין לא הגעת לחצי כיבוד כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה שם:. —  ובסהמ"א: אפילו נטלו (אבותיו) כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם רמב"ם, ממרים ו ז. — והִכְלים את פלוני, במשמע' גרם לו בושה: אל תצא לרב מהר פן מה תעשה באחריתה בְּהַכְלִים אתך רעך משלי כה ח.  ורעה זוללים יַכְלִים אביו שם כח ז.  אף זנחת וַתַּכְלִימֵנוּ ולא תצא בצבאותינו תהל' מד י. — ובתו"מ: שהיה (כלאב) מכלים פני מפיבשת בהלכה ברכ' ד..  יהו מנאצים ומחרפים אותי ומכלימים אותי פסיק' רבתי ל.  ואל יבזך פיך ואל יקללך לשונך ואל יכלימוך שפתיך דא"ז ב. — ומכלים בדבר: אמר דוד עד מתי אתם מכלימין בכבודי וקורין אותי בן ישי פסיק' דר"כ, עניה סוערה. — ג) כמו פ"ע, כמו נפעל: גם בוש לא יבושו גם הַכְלִים לא ידעו ירמ' ו יה.

— הָפע', הָכְלָם, הָכְלְמוּ, הָכְלַמְנוּ, — שהכלימו אותו: והאנשים טבים לנו מאד ולא הָכְלַמְנוּ ולא פקדנו מאומה כל ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה ש"א כה יה.  ואדיריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו וְהָכְלְמוּ וחפו ראשם ירמ' יד ג.  אלו אביה ב"ו נזף עד שתהא  מוכלמת ז' (ימים) ספרי במד' קו. — ואמר הפיטן: מתבושש אני מחטאי ומוכלם אני מעונותי ונחפר מפשעי ר' נסים הבבלי, וידוי ליוה"כ. — והכבוד הוכלם: כל כבוד תארינו הוכלם, וצור אורחותיו חסד כלם, כי לא יזנח לעולם ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה אשפתו.