1 אין חכמי הלשון מודים במציאות מלה זו בעבר', ועי' הערה לקמן.

2 ראו הקדמונים והחדשים במלה זו מ"ר מן השם מִדָּה.  אך זה דחוק מאד, כי בשום מקום לא מצאנו שלאבני גזית היתה מדה קצובה שאפשר יהיה לאמר כמו המדה של גזית, ואין ספק בדבר שמדת האבנים היו לפי מה שיצאו מתוך המחצב פחות או יותר ארוכות, והשתמשו בכ"א מהן לפי מה שנאות היה לצרכי הבנין, בארוכות במקום הצרך בארוכות, ובקצרות במקום הצרך בקצרות, ואין המלים כמדות גזית מבארות לנו כלום והן יתרות לגמרה, וכל מליצת הכתוב מעידה כי המלה כמדות היא אחת מתארי האבנים כמו יקרות שלפניה ומגררות שלאחריה, ורגלים לדבר כי אין כ של כמדות כ הדמיון אלא היא שרשית מעצם יסוד המלה, והעקר ליחיד הוא כָּמִד ולרבים כְּמִדּוֹת כמו יקרות, ותאר בה הכתוב צורת סתות אבני הגזית שהשתמש בהן שלמה לבנין המקדש, והוא תאר במשק' פָּעִל, ומפני שזו מלה עתיקה לא שגורה בלשון כל העם אלא רק בפי בעלי המקצוע הבונים נשמרו התנועות בפיהם בהברתן העתיקה ולא נשתנה החירק הקצר לצירה כמו רוב המלים מזה המשקל.  והנה, דבר ידוע הוא כי אבני הבנינים החשובים של היהודים היו מפֻסלות על קצותיהן כעין שפה שקועה סביב מארבע קצותיהן או רק משנים שלשה קצוות, הכל לפי הצרך או לפי רצון הבונה, ופני כל האבן היו בולטות, כמו למשל האבנים הגדולות בכותל המערבי וכיוצא בהן.  והואיל שלפי המבואר למעלה המלה כמדות היא תאר לאיכות סתות האבנים יש להניח כי בה רמוזה זו הצורה של סתות האבנים.  והנה אין לי סמך נכון לא בעבר' ולא בשאר הלשונות השמיות למשמ' קרובה לזו להשרש כמד.  עצם השרש ישנו בערב' ובסור', אך בשתיהן הוא משמש במשמ' רחוקות ממשמ' של סתות אבנים.  בערב' משמש כמד كمد במשמ' יגון ורכוך הבגד וחמום האברים, ובסור' כמד במשמ' נבל הפרח ונכמש.  רק בערב' ההמונ' משמש כמד עוד במשמ' השוה פני המדרגה, וכדומה, ואולי יש קצת יחס בין משמ' זו ומשמ' אבנים כמדות.  ואולם, אם עצם הצרוף כמד אין בערב' במשמ' קרובה לזו, הנה הצרוף המסורס דמכ משמש בלשון זו בשתי משמעות, האחת בענין מהירות והשנית בענין חָלָק וממֹרט, poliert, glatt; poli, lisse; smooth, polisched: ובהיות שאין בין שתי המשמעות, ששרש זה משמש בהן בלשון זו, שום קרבה, ודאי הוא שכאן נתמזגו שני שרשים דומים אך מתחלפים, ואפשר שמשמ' חָלָק וממרט היא היתה בתחלה לא לצרוף דמכ אלא לצרוף המסרס כמד, שנסתרס אח"כ ונתמזג עם הצרוף דמכ.  וזו האיכות של חלק וממרט היא היא איכות הסתות של השפה המקפת את אבני הגזית של רוב בניני היהודים הקדמונים.  ואין לאמר כי הכונה היא בכמדות, במשמ' זו, היא לכל האבן, ר"ל שכל האבן היתה חלקה וממרטה, כי המציאות מעידה להפך, כי האבן כלה אינה חלקה וממרטה, רק השפה היא חלקה וממרטה.  ואפשר שמפני שבתחלה היו אבני הבנין ממרטות רק בהשפה סביב ושאר האבן נשאר גויל לכן נקבע השמוש של כמד במשמ' חלק וממרט בנוגע לאבנים מסתתות בצורה זו.  וסוף דבר אין הכרח שהמלה כמדות תהיה שמית, אלא אפשר שהיא זרה ונכנסה בעברי' ע"י מסתתי האבנים שהיו אולי לא יהודים.  ועוד היה לבי נקפי שמא צורה זו של סתות אבני גזית לא היתה נהוגה כלל אצל היהודים בזמנים הקדומים בימי שלמה, כי האבנים של כותל המערבי יש להניח שהן מבנין הורדוס, וצורה זו של סתות היתה בזמן ההוא נהוגה גם אצל היונים והרומאים.  ונכנסתי לפרופ' ג' דלמן, ראש המכון הגרמני לחקירת עתיקות א"י, שהוא בן סמך גם בלשונות השמיות וגם בעניני העתיקות, ונשאתי ונתתי אתו בשאלה זו.  ואחרי עיון הודה גם הוא כי מבחי' הלשונית ולפי הענין פרוש זה להמלה כמדות הוא נכון, ופתאם נזכר כי פרופ' ה' גרסמן בספר השנה של המכון הנזכר שנה ו Prof. Dr. H. Gressman, Palästina Jahrb. jahrg. VI פרסם מאמר על דבר אבני הבנין ודבר שם על צורה זו של סתות האבנים ואמר וז"ל: Von hier aus versteht man auch am einfachsten den Ausdruck kemidot Gasit, nach der Art der Quadern (behauen) d, h. eben mit Randschlag versehen. —  ובעבר': ולפי זה מובן בדרך היותר פשוט הדבור כמדות גזית, לפי האופן של גזית, ר"ל שהיה להן שפה שקועה.  ראינו איפוא, כי לזה הפרוש להמלים כמדות גזית הגיע גם פרופ' גרסמן, רק מנקודה אחרת, לא מהלשונית אלא מתוך הענין של חכמת הבניה, ומסקנה זו משתי נקודות מתחלפות, מבלי השפעה זו על זו, מחזקת את ההשערה למדרגה של ודאות.  ובדבר תחלת צורת סתות זה, אחרי העיון והחפוש נתברר לנו, כי אחרי החפירות בתענך ובמגדו אי אפשר יותר שום ספק בדבר זה ובודאות גמורה יש להחליט כי עוד קודם זמנו של שלמה כבר היתה נהוגה אצל היהודים.  ואלה דברי פרופ' סלין בספרו על חפירותיו בתענך Prof. Sellin, Tell Ta"anek, 24: Das auffallendste war die Art der Behauung der Steine in der obersten  Schicht der Aussenseite, die besonders an der Nordmauer angewendet war.  Während nämlich sonst auch diese Seite glatt behauen war, hatte man hier die Behauung vielfach nur durch ein Randschlag angedeutet und den Buckel stehen lassen.  Diese Bossierung war aber in der denkbar primitivsten Form ausgeführt.  Während nämlich bei den sonstigen Bauten in Palästine, bei denen man sie beobachtet hat, die Behauung von allen vier Seiten vorgenommen wurde, wodurch sich in der Mitte ein Buckel ergab, der in seiner Form dem ganzen Stein entsprach, liessen sich hier nur zwei solche Steine finden.  In der Regel war nur von oben ein 5-20 cm. breiter Rand geschlagen und alles naderes als unförmlicher Buckel stehen geblieben, etc.  Auf diesem sah man deutlich die Spuren des etwa 2 cm. breiten Steinhauer-Werkzeuges.  ואת החומה הזאת החליט פרופ' סלין לבנין המלך שלמה.  והמהנדס שוהמכר בספרו על החפירות במגדו Schuhmacher, Tell el-Muteselem I B. Die fünte schichte 92-94 אמר: Einen weitern Fortschritt in der Bearbeitung der äussern Mauer erkennt man an dem nunmehr verständnisvoller durchgeführten Randschlag der Quadern und an der Behandlung der Bossen.  wie Tafel XXIX 13 u. Abb. 139 zeigen, wurden die Quadersteine teils nur oben, wie an der untersten Sehichten der Südmauer des Palastes, mit einem Randschlag versehen, wiel dieser beim Versetzen unentbehrlich war; teils führte der Steinmetz diesen Randschlag rings um die Steinstirn, in den obern Schichten  vergl. Ta"anech, Sellin, S, 24.  Die Bosse bleibt im allgemeinen roh   und kräftig hervorstehend, doch ist auch in einzellnen Fällen eine Abglättung derselben mittelst eines Instrumentes mit cirka 0. 06 cm.  breiter Schneidefläche erkennba. — ובסוף הספר כתב וז"ל: Die Grabkammer (בשכבה זו) ist vonganz besonderer Wichtigkeit nicht bloss für die Datierung der fünften Schichte wegen der in ihr gefundenen Skarabäen, die in das 20. Jahrh. hinaufführen dürfen.  ובכן, כבר במאה העשרים לפני ספה"נ היתה נהוגה תכונה זו של הסתות.  גם הכהן הדומיניקני המלומד האב ונסן (R. P. Vincint), שהוא בן סמך גדול בפרט במקצוע חקירות הבנינים העתיקים, הגיד לי כי אין ספק בדבר כי צורה זו של סתות היתה נהוגה בא"י בזמן קדום מאד עוד לפני שלמה, ומימי אחאב נמצאו בזמן האחרון אבנים בצורת סתות זה בהחפירות בשמרון בשארית הבנין של היכל אחאב, שהכהן הנזכר בדק אותן היטב והן ממש בצורתן כמו אבני כותל המערבי.  וכבר הזכיר זאת במאמרו בהקבץ Revue Biblique apareillée à refends.  והנה בסתות זה היו נהוגים שני אופנים, האחד שפני האבן נשארה גויל, כברייתה, כיציאתה מהמחצב, בלי סתות כל שהוא, והוא מה שנקרא בלשון צרפתית en bossage, לאמר בחטטרת, והשני הוא שגם פני האבן היתה מסֻתתה, רק לא חלקה וממרטה כמו השפה, והוא מה שנקרא בצרפתית à refends, וכך היו האבנים בבנין אחאב וכך בכותל המערבי, וכך בלי ספק היו גם האבנים בבנין שלמה, ובזה עוד יותר מבוארות המלים כמדות גזית, ר"ל שהן היו גם כמדות בהשפה סביב, וגם גזית על פני כלן.