ש"ז, —  שמה"פ מן כָּשַׁל, במוסר':  לפני שבר גאון ולפני כִשָּׁלוֹן גבה רוח (משלי יו יח). —  ואמר בן סירא:  רפיון ידים וכשלון ברכים אשה לא תאשר את בעלה (ב"ס גני' כה כג). —   ובתו"מ:  אפילו בשעת כשלונה של ירושלם לא פסקו ממנה אנשי אמנה (שבת קיט:).  בכל מקום שאתה מוצא יין אתה מוצא כשלון (תנחומא נח כא). —  ואמר החכם:  כי פרי המהירות חרטה ופרי העקשות העזות ופרי הגאוה השנאה ופרי העצלות הכשלון (מבח' הפנינ', מצות החכם לבנו).  ידוע הדבר בכל מצות התורה כי כל דבר לפי הכשלון שמצוי בו יותר ירחיקנו האל ממנו (החינוך, כי תצא, תקמט). —  ובמשמ' חטא:  הקל עליהם הכפרה בחטאים האלה הנזכרים להיות כפי עושר בני אדם ועניים לפי שכשלונם קרוב אצל בני אדם שאין ספק כי חטא הלשון קרוב ותמידי יותר מחטא המעשה (שם ויקר' קכג). —  וכשלון כח, רפיון הכח:  הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד החולה כשהוא רועד מפני חוליו וכשלון כחו (רמב"ם, ביאת המקדש ז יב).  לפי שאין לי פנאי מפני כשלון כחי וקוצר רוחי (הוא, אגר' לר' יונתן הכהן).