פ"ע, כָּשְׁלָה, כָּשַׁלְתָּ, כָּשְׁלוּ, כָּשָׁלוּ, כָּשַׁלְנוּ, יִכְשָׁל, כָּשׁוֹל, כּשֵׁל, כּוֹשֵׁל, כּשְׁלוֹת, — כָּשַׁל האדם בהליכתו, העמיד את רגליו לא כמו שצריך להליכה ונטה לנפל בגלל זה, sträucheln; broncher, trébucher; to stumble : ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא אין עיף ואין כּוֹשֵׁל בו (ישע' ה כו-כז).  ויי' יטה ידו וְכָשַׁל עוזר ונפל עזר (שם לא ג).  אל ינוס הקל ואל ימלט  הגבור צפונה על יד נהר פרת כָּשְׁלוּ ונפלו (ירמ' מו ו).  הרבה כּוֹשֵׁל גם נפל איש אל רעהו (שם יו).  ויעפו נערים ויגעו ובחורים כָּשׁוֹל יכשלו (ישע' מ ל).  כָּשַׁלְנוּ בצהרים כנשף (שם נט י).  המה כָּשְׁלוּ ונפלו (תהל' כז ב).  ויכנע בעמל לבם כָּשְׁלוּ ואין עזר (שם קז י).  ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כּוֹשֵׁל (שם קה לז).  כּוֹשֵׁל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ (איוב ד ד).  וינהלום בחמרים לכל כּוֹשֵׁל ויביאום ירחו (דהי"ב כח יה). — והברכים כָּשְׁלוּ מאין כח וכדומה: ברכי כָּשְׁלוּ מצום ובשרי כחש משמן (תהל' קט כד).  חזקו ידים רפות וברכים כּשְׁלוֹת אמצו ( ישע' לה ג). — כָּשְׁלוּ אחור, כשלו ונדחו לאחור: למען ילכו וְכָשְׁלוּ אחור ונשברו (ישע' כח יג). — כָּשַׁל בדבר, התנגש בדבר וכשל: וְכָשְׁלוּ איש באחיו כמפני חרב ורדף אין (ויקר' כו לז).  וְכָשְׁלוּ בם (באבני הנגף וצורי המכשול שנזכרו שם) רבים ונפלו ונשברו (ישע' ח יה).  הנני נתן אל העם הזה מכשלים וְכָשׁלוּ בם אבות ובנים יחדו (ירמ' ו כא).  כי גבור בגבור כָּשָׁלוּ יחדו נפלו שניהם (שם מו יב).  בחורים טחון נשאו ונערים בעין כָּשָׁלוּ (איכ' ה יג).  — ואמר בן סירא: האח למות כי טוב חקיך לאיש אונים וחסר עצמה איש כושל ונוקש בכל סרב ואבד תקוה (ב"ס גני' מא ב). — ואמר הפיטן: ויוציאם בכסף וזהב ואין כושל במחנותם, נפל פחדם על מצרים ושמחו בצאתם ( רשב"י, ז' פסח, חסדי יי'). — והמשורר אמר בשירת נצחון שלו: הלכושל ולנופל תקומה, ולנודד ולאובד תנומה, ואם יש לי במוט רגלי ואם יש לקרסלי אשר מעד תרומה (ר"ש הנגיד, הלכושל). — ובהשאלה, במוסריות, כָּשַׁל פלוני, באה עליו צרה: וְכָשַׁלְתָ היום וְכָשַׁל גם נביא עמך לילה (הוש' ד ה).  שובה ישראל עד יי' אלהיך כי כָשַׁלְתָּ בעונך (שם יד ב). —  וגם לדברים לא בע"ח: כי כָשְׁלָה ירושלם ויהודה נפל (ישע' ג ח). — ובמליצה, האמת וכדו': והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמד כי כָשְׁלָה ברחוב אמת ונכחה לא תוכל לבוא (ישע' נט יד). — והַכֹּחַ כָּשַׁל: כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כָּשַׁל בעוני כחי ועצמי עששו (תהל' לא יא).  ויאמר יהודה כָּשַׁל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה ( נחמ' ד ד). — ובהשאלה, בדיני ממונות וכדו', * כּוֹשֵׁל, מי שחסר לו כח בתביעותיו, שאין לו ראיות חזקות: מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל1 שבהן ( כתוב' ב ט).  אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן ר' טרפון אומר היפה שבהן ר' עקיבא אומר הכושל שבהן ( תוספתא בכור' ב י).  ר' יוסי בר"ח אמר לכושל שבראיותיו כגון מלוה בעדים ומלוה בשטר יינתנו למלוה בעדים ר' יוחנן אמר לכושל בגופו וכו' אמר רבי אחא לכושל בגופו ועני (ירוש' כתוב' ט לג.).  בחוב פלוני שאין לי ערב ממנו או שאני כושל בראייתי (התרומות כ א). — °כָּשׁוּל, כמו כֹּשֵׁל, ואמר הפיטן: מנוחה לדלולים, שעה נא לכשולים, הרימה לנפולים (סדור תימנ' ניוה"ש, אתחנן בבקשה). 

— נִפע', נִכְשַׁל, נִכְשְׁלוּ, נִכְשָׁלוּ, תִּכָּשֵׁל, יִכָּשְׁלוּ, יִכָּשֵׁלוּ, נִכְשָׁל, נִכְשָׁלִים, הִכָּשֵׁל, בְּהִכָּשְׁלָם, בִּכָּשְׁלוֹ — נִכְשַׁל פלוני, כמו כָּשַׁל: קשת גברים חתים וְנִכְשָׁלִים אזרו חיל (ש"א ב ד).  על כן רדפי יִכָּשְׁלוּ ולא יכלו ( ירמ' כ יא).  אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יִכָּשְׁלוּ בה ( שם לא ח).  ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יִכָּשֵׁלוּ (ישע' מ ל).  יזכר אדיריו יִכָּשְׁלוּ בהליכותם (נחו' ב ו).  והיה הַנִּכְשָׁל בהם ביום ההוא כדויד (זכר' יב ח).  בשוב אויבי אחור יִכָּשְׁלוּ ויאבדו מפניך (תהל' ט ד).  בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תִכָּשֵׁל (משלי ד יב).  בנפל אויביך אל תשמח וּבִכָּשְׁלוֹ אל יגל לבך (שם כד יז).  וישב פניו למעוזי ארצו וְנִכְשַׁל ונפל (דני' יא יט). — ובמליצה: וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יִכָּשְׁלוּ בעונם (הוש' ה ה).  כי ישרים דרכי יי' וצדקים ילכו בם ופשעים יִכָּשְׁלוּ בם (שם יד י).  דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יִכָּשֵּׁלוּ (משלי ד יט).  כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יִכָּשְׁלוּ ברעה (שם כד יו).  ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון וְנִכְשָׁלוּ (דני' יא יד).  ומשכילי עם יבינו לרבים וְנִכְשְׁלוּ בחרב ובלהבה וכו' וּבְהִכָּשְׁלָם יעזרו עזר מעט (שם לג-לד). — ובתו"מ, נִכְשַׁל באצבעו וכדומה: נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא (על עצמו) רבים מכאובים לרשע (ירוש' שבת יד טו ג).  כשעלה ר' נכשל באצבעו הקטנה (מד"ר ויקר' טו).  לצור גבוה שהיה עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלין בו (פסיק' דר"כ, שובה).  ובמשמ' טעה: יה"ר מלפניך ה' אלהי ישראל שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וכו' ולא יכשלו חברי בדבר הלכה (ברכ' כח:).  אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל2 בהן (גיט' מג.). — ובמשמ' נלכד ונפל בדבר: בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה שחייבין עליה מיתה בידי שמים (ירוש' סוט' א יז).  שהוא הוציא את אשתו משום ערוה והלה נכשל בה (שם).  שובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם (תענ' כד.),  לאמר שלא יבואו לידי עברה ע"י יפיה.  שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי (מד"ר שמות ו).  מי שרצה לקדש עצמו שלא יכשל  בזנות יזיר עצמו מן היין (שם במד' י).

— הִפע', הִכְשִׁיל, הִכְשַׁלְתֶּם, תַּכְשִׁילִי, יַכְשִׁילוּ, הַכְשִׁיל, יַכְשִׁילְךָ, יַכְשִׁילֻהוּ, לְהַכְשִׁילֹו, — הִכְשִׁיל את פלוני, עשה שיכָּשל, במשמ' העקרית ובהשאלה: וַיַּכְשִׁילוּם3 בדרכיהם שבילי  עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה (ירמ' יח יה).  כי אם בא אתה עשה חזק למלחמה יַכְשִׁילְךָ האלהים לפני אויב כי יש כח באלהים לעזור וּלְהַכְשִׁיל (דהי"ב כה ה).  והם (אלהי הנכר) היו לו לְהַכְשִׁילוֹ ולכל ישראל (שם כח כג).  כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יַכְשִׁילוּ4 ( משלי ד יה). — ואת הכח, החלישו: הִכְשִׁיל (אלהים) כחי נתנני אדני בידי לא אוכל קום (איכ' א יד). — והִכְשִׁיל את פלוני, במשמ' עשה שיטעה, שיעשה דבר שלא כהגן: ואתם סרתם מן הדרך הִכְשַׁלְתֶּם רבים בתורה (מלא' ב ח).  וַיַּכְשִׁילֻהוּ עלימו לשונם ( תהל' סד ח). — ואמר בן סירא: אל תתן לדון נפשך ואל תכשילך בעצתך (ב"ס גני' ל כא).  וגם על היין אל תתגבר כי רבים הכשיל תירוש (שם לד כה). — ובתו"מ: כל פירצה שהיא סגה בעפר אסור לגודרה בשביעית ושאינה סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית כשאינה מכשלת את הרבים אבל אם היתה מכשלת את  הרבים אע"פ שאינה סגה את העפר מותר לגדרה (ירוש' שבי' ג לד ד). — ובמשמ' מוסרית: אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לעתיד לבא (ר"ה א ו).  אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר (ב"ק טז:).  אמר (הנחש) הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה (אדר"נ א). — ואמר הפיטן: ותרחיק יצר הרע ממני וכו' ואל יכשילני מדרכיך הטובים (סדר נפילת אפים, רבין כל). — ופיו הִכְשִׁילוֹ, ע"י דבור שיצא מפיו גרם לו שנפל, שבאה עליו צרה: אמר רב אשי (אנשי רומי שמכריזים בימי אידם אחיו של אדוננו הוא זיפן ואינם אומרים זיפן הוא אחיו של אדוננו) הכשילן פיהם (ע"ז יא:), שבזה יוצא מפיהם הדבור אדוננו הוא זיפן.  אף הם (דתן ואבירם) עמדו ברשען ולא נזקקו להשיבו ויאמרו לא נעלה פיהן הכשילן לרשעים וברית כרותה לשפתים (תנחומא קרח טו),  שהדבור לא נעלה יצא מפיהם היתה כעין נבואה שיבלעו באדמה.   

—  הָפע', הֻכְשַׁל, מֻכְשָׁל, מֻכְשָׁלִים, — שהכשילוהו: אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו5 מֻכְשָׁלִים לפניך (ירמ' יח כג). — ואמר הפיטן: הוכשל בנאפוף, בזרת גפוף, הוצג בריב צפוף (ר"א קליר, מוס'ר"ה, אשא דעי).

— פִע', * כִּשֵּׁל, — כִּשֵּׁל את הרוח וכדומה: החלישו: אמר ר' יהושע בן חנניה בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה משברו בהרים ומכשלו6 בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק בריותי (ירוש' ברכ' ט יג ג).

— הִתפ', °הִתְכַּשֵׁל, — כמו נִכְשַׁל: ודמות המלך הראשון איש ישיש ואינו זקן הרבה והמלך שפל ברך עיניו יפות ושערו נאה שחור והן (העמים) מתכשלין בו (תפנ' רשב"י, ביה"מ ילינק ד).