1, פ"ע עתי' יָלוּז, יָלֻזוּ, עבר לַזְתִּי2, – לָז הדבר מעיניו, סָר, נטה, weichen; s'écarter; turn away: דרכיה (של החכמה) דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום וכו' בני אל יָלֻזוּ מעיניך וכו' אז תלך לבטח דרכך (משלי ג יז-כג). – ובסהמ"א: אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה (רמב"ם מכיר' כז יא). ודבר זה עיקר גדול בדין והוא דבר של טעם שראוי לסמוך עליו ולדון בו וברור הוא למוצאי דעת וראוי לדיין לשום אותו לנגד עיניו ולא ילוז (הוא, טוען ונטען ח י). – ואמר המשורר: שמרה נתיב האל ואשרי איש מעל נתיב צור יוצרו לא לז (ר"י חריזי, הענק ג קנה). תחת נוסך אולת עוד תרדופי, תחת כי תבושי עוד גם תבוזי, תחת הכנעך עוד תגאי תקצופי, תחת תשובי עוד יותר תלוזי (אד"ם שש"ק, מורדי אור).

– נִפע', נָלוֹז, נְלוֹז, נְלוֹזִים, – מי שנטה מהדרך הישר: כי תועבת יי' נְלוֹז ואת ישרים סודו (משלי ג לב). הולך בישרו ירא יי' וּנְלוֹז דרכיו בוזהו (משלי יד ב). אשר ארחתיהם עקשים וּנְלוֹזִים במעגלותם (משלי ב יה). – °והירח ממסלתו: ואח"כ תחזור ותקח מן הרוחב השני הזה מקצתו מפני שהירח נלוז מעט במעגלו (רמב"ם, קדוה"ח יז י). – ובמשמ' דבר לא ישר: יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק וְנָלוֹז ותשענו עליו לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל גבעה בחומה נשגבה (ישע' ל יב). – ואמר בן סירא: אשרי איש נמצא תמים ואחר ממון לא נלוז (ב"ס גני' לד ח). 

– הִפע', הֵלִיז, יַלִּיז (במקום יָלִיז), – כמו הקל: בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך אל יַלִּיזוּ מעיניך שמרם בתוך לבבך כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כ-כב). – ואמר הפיטן: קביעתם במשמרתם תמיד לילה ויומם, לבל יליזון לבל יזיזון עדי עד ממקומם, כי צורם שם סדרם על מעמדם קימם (ר' יעקב, שבת ד' אח"פ, ידודון ידודון). – ובמשמ' °תנועה והעתקה: אך הה לא קול זקים הוא לא צלצל כבלים, כי קול האופנים יליזו על המעגלים, ובלכתם ישתקשקו הלוך והלום (יל"ג, שני יוסף בן שמעון ו). – ועי' נלז.