*, פ"ע, — קל לא נהוג.

— הִפע', * הֵלִיז, מֵלִיז, מְלִיזִים, — הֵלִיז עליו, הוציא עליו לעז: רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית והיו הכל מליזין עליו (ירוש' דמאי ב כב ג).  למלך שהיו לו אוצרות בלוסים והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר מזגו של המלך רעה (מד"ר בראש' כח).  מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי (שם ויקר' ו).  על ידי שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים משפחה זו של פלוני לאו של מצורעים היא (שם יח).  על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים ארון זה הורג את נושאיו (שם).  בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו ואומרים כבר זנו בנותיו של מלך וכו' אמר המלך בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם (שם שה"ש, גן נעול).  חזקיהו מלך יהודה שתי אגודות של ירק וליטרא אחת של בשר היו מעלים לפניו בכל יום והיו ישראל מליזים אחריו ואומרים זה מלך ורצין בן רמליהו מלך וכו' יאה מלכות לרצין (פסיק' רבתי טז). — ורגיל בסהמ"א: לפי שהיו ישראל מליזים ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא (רש"י במד' יז יג).  אדם שיש לו שני בנים אחד זולל וסובא ומואס באביו ואמו והם חשבו ואמרו כשהוא מכעיס אותנו נשתוק ונניח לו כל מה שהוא רוצה לבסוף כשנביאהו לפני בי"ד שירגמוהו לכך נסבול רעות ממנו שלא יליזו עלינו איך הם אכזרים (ספ' חסידים, תתתצא).  ואל תעלו אל הבגדים אשר הם יקרים יותר ממה שאין ידכם משגת כי יליזו עליכם האנשים (רש"ט פלקיירא, מעל' המדות סו).