*1, ש"ז, — חוליה מחוליות השדרה, שהאמינו הקדמונים שממנו תחית המת2: אמר (ר' יוחנן) אפילו לוז של שדרה שממנה הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא נמחה (במבול) אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנינא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא א"ל מלוז של שדרה (מד"ר בראש' כח). ויסתבל החגב זה לוז של שדרה (שם ויקר' יח). הביאו לוז אחד של שדרה נתנו במים ולא נמחת באור ולא נשרף בריחים ולא נטחן נתנו על הסדן והכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל כלום (שם קהל', גם מגבוה). ודע כי יש עצם אחד בשדרתו של אדם ונקראת לוז שהוא עצמו של אדם והוא עקרו ושרשו (ר"י ג'יקטיליה, שערי אורה ל).
1 לא נתברר מקור שם זה. י"א שהוא השאלה מן השם א. לוּז.
2 גם חכמי הנתוח של אומות העולם בימי הבינים האמינו בעצם הגדית זו וקראוה os resurrections, ר"ל עצם התחיה, ובגרמנ' Judenknochen. אך לא ידעו לאיזו חוליה מחוליות השדרה התכונה ההגדה, וחפשוה במקומות מתחלפים.