1, ש"ז, —  שֵׁם אבן יקרה:  והטור השלישי לֶשֶׁם2 שבו ואחלמה (שמות כח יט). —   ואמר הפיטן:  שער הכהנים בכדכד תכונן, שער הלויים בלשם תלונן (ר"י בן אביתור, שער האיתון). —   והמשורר אמר:  ימים אדמם כי נחצבו מדר ומלשם שבו נתחו (רשב"ג, אולי דמעות).  עפר בפיהו שני טורי ענק לשם, יצחק לבכיי כמו קשת ביום גשם (ר"י חריזי, תחכמ' נ). —  ומ"ר °לְשָׁמִים:  תהי נא אזנך אל פי חכמים, ועינך תאסוף מהם לשמים, וקנא בם בכל שבתך וגורך, בכיסך אל תקנא בחברך (רה"ג, ירא האל).  לשמי כתמים וגנזי ברומים באונך, ורקמת גלמים ורקח וסמים בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך).  וצוני דבר חכמה חדשים לכסות הפנינים הפנימים, ולי נרות אחפש בם חדריו ואוציא מגנזיו הלשמים (ר"י הלוי, ידענוך נדוד).  והשחק כמו אהל תכלת בפניו פֻתחו אבני לשמים, חרוזים הם בצוארו וכימה ועיש על שתי אזניו נזמים (רמב"ע, הריחותי הדסי, כ"י בודל').  גם אש תשוקתך במעינו במי מכתבך כבה יקוד אשנו, ואחוז ענק על גרגרותיך יהי מטוב לשמינו ותרשישנו (הוא, לפני זמן).  אם תאצור חכמה בגנזכי לבך לך טוב מלשמיך, כי בה תאחז את קצת ההוד עד יעלה שיאך לשמיך (הוא, תרשיש י נה).  ויהי בקצת הימים, ואני יושב בקהל חכמים, נכבדים ורמים, מחברים מן השיר לשמים, ומפיצים מנחלי ענינו גשמים (ר"י חריזי, תחכמ' יח).  ונהרסו אבני קדש, ומגדל עז הודש, ופזר הזמן ספיריו ולשמיו, והגביר צריו וקמיו (ר"י אלצ'אהרי, ספר המוסר מד).  ומפניניהם (של החכמים) בית בניתי, ומלשמיהם אהל נטיתי (מנח' בר זרח, הקד' צידה לדרך). —  °וקצת המחברים כנו בשם זה את האבן היקרה הנקראת בלעז טורקואיס הוא turquoise:  הלשם הוא הטורקואיס והיא אבן יקרה וחשובה בעיני רבים וכו' והאבן הזאת סגולתה לשמור האדם מהסכנות וכו' והאיש הנושא אותה האבן יהיה שמח וטוב לב וכו' לפיכך נתנה האבן הזאת לדן שהוא היה מצליח במלחמה בימי שמשון (באר הגולה, על המקדש כז ו).