—  קל אינו נהוג.

— פועֵ' בינ', מְלָושְׁנִי, מְלָשִׁנִי1, —  מי שמכה את חברו בלשון, verleumden; calomnier; to slander:  לבב עקש יסור ממני  רע לא אדע מְלָושְׁני2 בסתר רעהו אותו אצמית (תהל' קא ד=ה). —   ואמר הפיטן:  ולא תתן אכלך במרבית פן אכלך ולא תרוץ רגלך מלָשני בסתרים (רשב"ג, אזהרות).  שודד הושדד וברשותו נוצד, מלָשני נסחף נצמת ונרצד (רשב"י, סליח' אסת', אתה האל).  אלי הושיעה, וזכיות הכריעה, ומזבולך הופיעה, חון סוערה וסועה, ומלָשני הבליעה (ר' יצחק, סליח' ד' עי"ת, יושב בסתר).

—  הִפע', תַּלְשֵׁן, —  הִלְשִׁין את פלוני לפלוני, דבר לו עליו רעות:  אל תַּלְשֵׁן 3 עבד אל אדנו פן יקללך ואשמת (משלי ל י). —  והשתמשו הרבה בפעל זה הלשין על, הלשין את, במשמ' הכהו בלשון לפני שליט וכדומ', הודיע שפשע לו, dennunzieren; dénoncer; denounce:  כבר היה (כלי המצריים מופקדים) בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חבירו (מכי' בא ה).  אל תלשן את חבירך שכל המלשין אין לו רפואה (כלה רבתי ג).  הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת וכו' לקח את שלו על שהלשין (מד"ר שמות ג).  ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה וכו' ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך (שם אסת', אם על המלך).  כל המלשין אדם בסתר אין לו חלק לעוה"ב וכו' תדע לך שהוא כן בא וראה מן הנחש שהלשין לאדם ולעזרו אררו הקב"ה שיהיה מאכלו עפר (פדר"א נב). —  ובסהמ"א:  ובר ישראל שהכניס ממון אצל חבירו והלשינו עליו וצוה המלך להחרים על מי שיש אצלו אצלו אותו ממון (תשו' רב שכינא גאון יג, תורתם של ראשו').