מַבְעֶה

*1, ש"ז, — מי שמַבְעֶה את הבהמה מעשב הארץ: ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור (ב"ק א א).



1 מן *ג. בעה, ועי' הערה שם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים