ת"ז, סמי' מְהִר, — אדם מָהִיר, יודע לעשות מלאכתו מהר ובחריצות, geschikt; adroit; skilful: והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט וּמְהִר צדק (ישע' יו ה). הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מָהִיר בתורת משה (עזר' ז ו). לשוני עט סופר מָהִיר (תהל' מה ב). חזית איש מָהִיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב (משלי כב כט). — ובסהמ"א: לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק (רמב"ם, ת"ת ב ג). שיהיה אדם חכם ואם לא יהיה מופלג בחכמה ואדם אחד מרקד מהיר ברקוד הנה נאמר בחכם ההוא שהוא היותר קודם מן המרקד במעלה (מלות הגיון יב). — וגם במשמ' °מהרה בזמן: לבנה בכל חלק מחלקי הרקיע הולכת בכל סדרי המהלך המתון והמהיר והשוה (ר"ח בר"ח הנשיא, צוה"א יג). דברים רכים ונחים שאדם מהיר לשמען (רש"י מג' כא.).