ש"ז, מ"ר (מוֹסָדִים), סמי' מוֹסְדֵי, מֹסְדֵי, —  א) כמו יְסוֹד.  ובמליצה, מוֹסְדֵי הארץ:  כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוֹסְדֵי ארץ (ישע', כד יח).  שמעו הרים את ריב יי' והאתנים מֹסְדֵי ארץ (מיכ' ו ב).  אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוֹסְדֵי ארץ למטה (ירמ' לא לו). ימוטו כל מוֹסְדֵי  ארץ (תהל' פב ה).  בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוֹסְדֵי  ארץ (משלי ח כט). — ומוֹסְדֵי  הרים: כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוֹסְדֵי  הרים (דבר' לב כב).  ותגעש ותרעש הארץ וּמוֹסְדֵי  הרים ירגזו (תהל' יח ח). — ויסודות בנין נחרב:  ובנו ממך חרבות עולם מוֹסְדֵי דור ודור תקומם (ישע' נח יב). — ב) כמו °יְסוֹד, החלקים העקריים שהגוף מרכב מהם:  לחקור תקופות החלאים לעתי המכאובים ומסיכות ארבעה מוסדי הגוף למחלקותם (אסף 122, כ"י מינכן).  בעבור היות כל נמצא תחת השמש מורכב מארבעה מוסדים מהם יצאו ואליהם ישובו והם האש והרוח וכו' והמים והארץ (ראב"ע קהל' א). — ואמר המשורר:  וחוזי כוכבים, להודות סרבים, ואינם קשבים, וממוסר סרים, וכחדו אל שדי, באמרם כי יש די, בארבע מוסדי, אשר הם עקרים (רשב"ג, תחלת החכמה). — ג) השתמשו בו בזמן האחרון במשמ' מקום של צדקה או של מדע וכדומ', Gründung; fondation, établissement.