* 1, פ"י, — מִקֵּט את פלוני, הכעיסוֹ, צערו, הקניטו, לא בכונה של איבה אלא קצת להתל בו, necken; agacer, taquiner; to tease: לא תגנובו על מנת למקט2 על מנת לשלם תשלומי כפל תוספת' ב"ק י לז, ת"כ קדוש' פרש' ב, גמ' ב"מ סא:. השותק (בשעת נדר אשתו) על מנת למקט3 מפר (נדר' עח:). — ואמר הפיטן, במשמ' הקנטה של איבה: כי למקט בזזו בלום אוצר, מקדש מעט סֻיד וכֻיד שקדו לקצר (בנימין בר חייא, ברית כרותה, סליח' מוסף יוה"כ).
1 בערב' מַקַט مَقَط: מַקַט אלרג'ל ימקטה מקטא ע'אט'ה, וקיל מלאה ע'יט'א, ופי חדית' חכימ בן חזאמ פאערצ' ענה פקאמ מתמקטא אי מתע'יט'א (לשאן אלערב). — ובעבר': מקט אלרג'ל, פרושו בערב' ע'אט'ה (הכעיסו) וי"א מלא אותו ע'יט'א (כעס, רגז), ובחדית' של חכים בן חזאם (נאמר) ויתנגד לו ויקם מתמקטא, ר"ל בכעס.
2 כך בספרא שם, וכך בתוספת' כ"י א"פ, הוצ' צוק"מ. ובספרי הדפוס' למיקט, יוד אחרי המם, וכך בגמ' (ב"מ סא:) בספרי הדפוס', אך בכ"י ה' למקט (ד"ס). וכך בגמ' נדר' בספרי הדפוס למיקט, אך בערוך דפוס ראשון למקט. והביא הערוך מלה זו בערך קט, ונראה שגזרו מן קטט, ופרשו: להכעיסו ולהקניטו. וכך פרשו שאר המפרשים. ובעצם פרוש המלה אין ספק כי זהו פרושה, אך גזרתה מן קוט או קטט בודאי אינה נכונה, כי מקור במם השמוש מיפל או מפל של נע"ו וכפולים אינו נהוג בעברית, והזרים כמו למשאות מסֻפקים, ולכן מסתבר יותר כי המם במקט היא שרשית והוא שרש מיוחד קרוב להשרש קנט, אך הונח למשג מיוחד של הקנטה לא באיבה אלא קצת בכונה של מהתלה, וכמו שדקדק הרמב"ם, בחוש הלשוני שלו, וכתב בספרו (רמב"ם גנבה א ב): ואסור לגנוב דרך שחוק. ויש חבר לשרש מקט בערב', כמו שהובא בהערה שלפני זו, אלא שהוא משמש שם במשמ' של הקנטה סתם, ונתיחד בעברי' לכונה המצֻמצמה. והפיטן שהשתמש בפעל זה במשמ' הקנטה של איבה לא דק.
3 עי' בהערה הקודמת.