1, ש"ז, סמי' מַקֵּל, מַקַּל, בכנ' מַקְלִי, מַקְלוֹ, מַקֶּלְכֶם, מ"ר מַקְלוֹת, —  א) בד של עץ וכדומ' שנושא אדם בידו להשען עליו ולמשש בו בהליכה, או להכות בו וכדומה, Stock; bâton; stick:  כי במַקְלִי עברתי את הירדן הזה (בראש' לב יא).  וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם וּמַקֶּלְכֶם בידכם (שמות יב יא).  ויחר אף בלעם ויך את האתון בַּמַּקֵּל (במד' כב כז).  ויקח (דוד) מַקְלוֹ בידו וכו' ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי בַּמַּקְלוֹת (ש"א יז מ-מג). — וליד הרועה להנהיג את העדר:  ואקח לי שני מַקְלוֹת לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן וכו' ואקח את מַקְלִי את נעם ואגדע אתו וכו' ואגדע את מַקְלִי השני את החבלים (זכר' יא ז-יד). —  ולעשות בו קסם:  עמי בעצו ישאל וּמַקְלוֹ יגיד לו (הוש' ד יב). —  ובפרט מַקֵּל יָד, קטן, להכות בו וכדומ':  בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים וּבְמַקֵּל יָד וברמח (יחזק' לט ט). —  מַקֵּל תִּפְאָרָה, יפה מאד, ממלאכה מפֹארה:  אמרו איכה נשבר מטה עז מַקֵּל תפארה (ירמ' מח יז). —  ובכלל חתיכה קטנה דקה של עץ, כמו שבט עב:  ויקח לו יעקב מַקַּל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות  לבנות וכו' ויצג את הַמַּקְלוֹת אשר פצל ברהטים (בראש' ל לז-לח).  מַקֵּל שקד אני ראה (ירמ' א יא). — ובתו"מ, להרבה מיני תשמיש:  גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך (ר"ג, ר"ה ב ט).  נטל (ר' יהושע) מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל (שם).  מה הלשון אומרת דק מקל זה דק קנה זה (ר"י בן נורי, נגע' י א).  הוציאה להם (הפונדקית) מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו (ר"ע, יבמ' טז ז).  פשט ידו לחלון ונטל לו הימנה מקל אמר לי בני בזו טהרתי שלשה מצורעים (ר' יהודה, תוספת' נגע' ח ב).  מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב (ר"ש, שם יו"ט ג יז).  ולא (יצא) סומא במקלו ולא הרועה בתרמילו (שם).  הנותן מקל של אור וברזל תחת ראשו ה"ז מדרכי האמורי (שם שבת ו-ז יג).  השואל במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך ה"ז מדרכי האמורי (שם ז-ח ד).  איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פת מפי (שם יג).  מקל שעשה בראשו מסמר להיות נוטל בה פת מאפפיארות הרי הוא כדקרן (שם יד ג).  מקל שהיא מלאה משקין (שם טהר' ה יא).  לא יכנס להר הבית לא במקלו ולא במנעלו (ברכ' ט ה).  כל מי שאין לו מקום לתלות (את הקרבן) מקלות דקים חלקים היו שם מניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט (פסח' ה ט).  אינו אסור אלא כל (צלם) שיש בידו מקל או צפור או כדור (ע"ז ג א).  ומביאים זכר של רחלים וקושרים חבל בין קרניו וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל (פרה ג ג).  ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגלית (כלים יז טז).  מקל שעשאו בית יד לקרדום (שם כ ג).  מקלו של ר' מאיר היתה בידי (ירוש' נדר' ט א).  זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום (רב, מד"ר במד' ט).  חקק בראש המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו (ירוש' מגי' ד יב). —  ולהכות בו:  אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי שהם כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהן אמרכלין ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות (אבא יוסי בן יוחנן, תוספת' מנח' יג כא).  איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר וכו' ניכר שהוא ישן חובטו במקלו (מדות א ב).  נשרפה (הפרה) חובטין אותה במקלות וכוברין אותה בכברות (פרה ג יא).  מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכים אותו על החמור אפילו במטה ואם צודה להם לוקחין בידם מקלות (ר"ה א ט).  שהכישה (את הפרה) במקל ורצתה לפניו (ב"ב עה:).  שדרכו של כלב ללקות במקל (מד"ר שמות ט).  פרעה רשע הוא אם אומר לכם תנו מופת הכה אותו במקל (שם).  למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו מה עשה התחיל חובט עליו במקל (ר' חייא, שם שה"ש, כרמי שלי).  למלך שהיו לו שני בנים כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו והגלהו (ר' יוחנן, שם איכ', פתיח').  צריך הדיין שיהא לפי המקל לפי הרצועה (ר' שבתי, פסיק' רבתי לג). —  מַקֵּל הבלשים:  ותלוי מגל יד ותלוי מקל הבלשים (טהורים) מפני שהן מסייעין בשעת המלאכה (כלים טו ד). —  מַקֵּל של זקנים:  מקל של זקנים טהור מכלום (שבת סו.). —  *בא עליו בְּמַקְלוֹ ותרמילו, להתוכח עמו:  מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי במקלו ותרמילו אמר לו שמאי אם אתה יכול להוציא את מה שמכרתי ומה שהקדשתי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי וכו' (ב"ב קל"ג:). —  ומצוי בסהמ"א:  הקב"ה אמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל וכו'  תביא על כרחם הכל תלוי בך טול מקל והך על קדקדן (רש"י דבר' לא ז).  לא יכה אותם (המלמד) בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה (רמב"ם, ת"ת ב ב).  וחגר שאינו יכול לילך בלא מקל מותר לו לילך בו (טוא"ח, שבת שא). —  *ומשל:  הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו (רשב"י, מד"ר שמות לה). —  ב) °בהשאלה, שם לאחד מהמשרתים בהנגינות:  ששי הוא המסכן, שהוא לתחתית שכן, בשני מקלות לתכן (בן אשר, דה"ט, סי' יז).  והעשרה משרתים הם שופר מפזז ושופר הפוך וצנורית ומקל ודחויה ושוכב ונטויה ומארכה ושלשלת (הור' הקורא ג, ענין הטעמ' והמשרתים).  ובשלשת הספרים (תהלים איוב ומשלי) המקל השלישי לזרקא שהוא במקום סגולה בשאר הספרים יש לו משפט אתנח וסוף פסוק (רד"ק, מכלול, שדה"פ ג).  ג) °שֵׁם לצמח מהצמחים:  ושמן נרדי ושמן החבושים והרמוניאק והמקל היהודי (קבוצי גלינוס, ב, כ"י פריז).

שמות נרדפים:

חֹטֶר. —  מַטֶּה. —  משענת. —  קנה.