, ש"ז, מ"ר מְשֹׁרְרִים, מְשׁוֹרְרִים, — א) אדם שזו אומנותו לשיר, לזַמר, Sänger; chanteur; singer: הימן הַמְשׁוֹרֵר (דהי"ב ו יח).  הַמְשֹׁרְרִים בני אסף (עזר' ב מא).  ויעמד מְשֹׁרְרִים ליי' (דהי"ב כ כא).  וכל עם הארץ שמח ותוקע בחצצרות וְהַמְשׁוֹרְרִים בכלי השיר (שם כג יג). — ובתו"מ: מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים (ערכ' יא:).  משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה (שם).  משוררים זכרים (מד"ר קהל', כנסתי לי). — ובסהמ"א: השיר אסף והימן המשורר כמו שורר אשר מתים יעורר, אשר כאש ילהט מעזוזו וצור חזק וסלע עז יפורר (רשב"ג, השיר אסף).  ומה השיר לבד דברי שקרים משורר יפרטם על פי נבלים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' ביד שפירא).  לענין מה שירויח בו באותו אבר כגון שהוא תורגמן או משורר (משנה למלך, הלכ' אבל יד כא). — ב) °מְחַבֵּר שירים, והתיחד בפרט כנוי לבעל מזמורי התהלים: על כן אמר המשורר הואיל ואזנים כרית לי וכו' (מנחם, לא תזרע כרמך).  וכן אמר המשורר אחת שאלתי וכו' (רי"ק, ספר הגלוי לד).  כי אמר המשורר עלי סמכה חמתך (שם לז).  ופירוש מלפני אדון חולי ארץ כלומר משיב המשורר כנגד השאלה ואומר זה שתחולי לפני אדון שהוא אדון על הכל (רד"ק, שרש חול). — ואמר הפיטן: זכור משורר המעורר שנתו בחצות לילה, להודות לך ברב גדלך העז והממשלה, בתשבחות משובחות לשמך נורא עלילה (ישראל בחירי אל, ערבית יוה"כ, מחז' רומ'). — ולבעל שיר השירים: וכן מקלס המשורר עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים דומות לנוי עיני יונים (רש"י שה"ש ה יב).  חוזר המשורר על הראשונות (הוא, שם ב ח). — ובכלל, לכל מליץ מחבר שירים: וכבר נהגו המשוררים לומר עבור במקום בעבור כמו שאמר המשורר והצדק בקש ואל תהיה עקש עבור לא תנקש בלבות המורים (ר"י א"ת, הרקמה ד).  אין צריך לתפוש על המשורר מה שהביאו הדחק אליו באמרו ואל תתאו חמר זמן ארוך נשמר וכו' (שם ה).  והערביים גם כן משתמשים בבית בענין הזה אמר קצת משורריהם כאלו הוא מדבר עם אחד הבתים והוא רֵק מיושביו (שם ו).  וכבר טעה המשורר באמרו העירת וכו' והניע ההא בשבא ופתח וכבר השיבותי עליו זה בעלומי בעת שלמדתי לפניו (שם טו).  אך לא נקפיד על המשוררים בכמו זה בדחק המשקל על כן אין אנחנו מגנים דברי המשורר עדי נעל רגלי וכו' (שם).  סמך המשורר על אגרת מגילה וכו' (מחז' ויטרי, סי' רמט).  ועל סמך אגדה זו יסד המשורר שיר זה (שם, סי' רפח).  משורר אחד היה מספר שיריו לרעיו וחבריו וכו' (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ז יב).  פגע אחד מן המשוררים בנדיב אחד שבזהו בשיריו (שם שם מט).  כי מחבריהם (של האזהרות) היו משוררים לא רבנים (רמב"ם, הקד' מנין המצות).  משורר לא ידבר רק התולים, ועל לא נהיה ישא משלים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' ביד שפירא).  ויש במשוררים קורא זמנו זמן קשה ורע המעללים, והוא בטוב מבלה בו שנותיו ונפלו בנעימים לו חבלים (שם).  דעו כי השיר הנפלא, אשר בפנינים מֻלא, היה בתחלה לבני ערב לנחלה, וכו' ולהם על משוררי תבל המעלה העליונה וכו' ואף על פי שיש גם בכל אומה משוררים, ומתעסקים במלאכת השירים, כל שיריהם לנגד שירי ישמעאלים לא לעזר ולא להועיל (ר"י חריזי, תחכמ' יח).  כי כל המשוררים הבאים אחריו (אחרי בן גבירול) רצו ללמוד משיריו, ולא השיגו אבק רגליו (שם).  צריך למשורר לשמור משקל השיר ותנועותיו, ואל יוסיף ואל יגרע על משקל אמרותיו, פן יהיה כמשוררי דורנו אשר משקלי שירם שבורים פעם חסרים ופעם יתרים (שם).  וימצא משורר אשר המליצה היקר בפיו ונכבד ניבו וחזון השיר נפרץ בלבבו (רש"ט פלקיירא, המבקש נה).  ואינו מהנכון לבלות הימים בהבלי המשוררים אשר פיהם דבר שוא ולשונם תהגה שקרים (שם נו).  אמור איך תערוך איש אל משורר, והוא הלב ישמח עת ישורר (שם נז).  ולקץ ימים בא משורר גדול במלכותו, מקצוי ארץ אשר אין כמותו (שם נח).  ומה הטעם שהיו המלות אשר ידברו בהם המשוררים שקולות (שם ס).  ויש שירות אחרות חברו אותן חכמי המשוררים בתושבחות האל ית' ומעשיו הנפלאים (שם סא).  וגם כן כשירצה להיות משורר מופלג כמה דברים צריך שילמוד וידע באיזה דבר מהדברים יבחין לנפשו ולזולתו מהמשוררים לדעת אם הולך במאמריו דרך המשוררים אם לא (הוא, ראש' חכמה 39).  כאשר ימר לבב המשורר ימתק שירו וכאשר תמצאנה אותו הרעות תיטיב מליצתו (ר"י בדרשי, פרדס ח, אוצה"ס ג).  גם זאת בבוא זאת ישכחו, כמשוררים שיכתבו פה והלום ימחקו (רע"פ, צבי מודח 108).  אמת הדבר כי המשורר יעלה שיא האנשים השמים, ויוריד שרים וקצינים בעמקי מים (עמנ', מחבר' ט).  אין ערוך אליו (ליהודה חריזי) בשירות ובמליצה, והוא לבדו במשוררי הזמן נרצה (שם).  מעלתך גדלה בעיניך, על כל המשוררים אשר היו לפניך (שם).  והמשל בזה בהמשורר רבנו האי ז"ל (שקל הקדש טו).  המשוררים הראשונים שנהגו לעשות שיריהם בסדר יתדות ותנועות (ר"מ מלונזנו, שתי הידות, מאמר הליכות שבא).  ובעיר עזה היה מרביץ תורה הרב ר' ישראל נג'ארה המשורר שחבר ס' זמירות ישראל (קורא הדורות מט:). — ג) °עוזר להחזן: ובבית הכנסת לפני ארון קדש הקדשים שחטו בחלפות המשוררים והחזנים והשמשים (מגי' עיפה להר' שבתי כהן).  בת החבר ר' אברהם ראש המשוררים תפילתו לתפארת, והיא גם לנשים משוררת בפיוטים ובעתרת (יוסף שמש של וירמיישא, בספר הזכרונות שלו משנת ת"ח ).