, פ"י, מָשַׁחְתָּ, מָשְׁחוּ, מָשַׁחְנוּ, משְׁחִים, מָשׁוּחַ, משֻׁחִים, מָשׁוֹחַ, לִמְשֹׁחַ, מִשְׁחוּ, תִּמְשַׁח, תִּמְשָׁח, יִמְשַׁח, יִמְשְׁחוּ, יִמְשָׁחוּ, מְשָׁחֲךָ, מְשָׁחוֹ, מְשַׁחְתּוֹ, מְשַׁחְתִּיךָ, מְשַׁחְתִּיו, לִמְשָׁחֲךָ, לִמְשָׁחֳךְ, יִמְשָׁחֲךָ, יִמְשָׁחֵם, יִמְשָׁחֻהוּ, מְשָׁחֵהוּ, מָשְׁחוֹ, — מָשַׁח דָּבָר בְּשֶׁמֶן, שָׂם שמן על הדבר באצבע או בכלי וכיוצא בזה, salben; oindre; anoint — מָשַׁח אבן בשמן למַצֵּבָה: אנכי האל בית אל אשר מָשַׁחְתָּ שם מצבה (בראש' לא יג). — ואֹהל וכלים וכיוצא בזה, לקדשם: וּמָשַׁחְתָּ בו את אהל מועד ואת ארון העדת ואת השלחן ואת כל כליו וכו' וקדשת אתם והיו קדש קדשים (שמות ל כו-כט).  ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וַיִּמְשַׁח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וַיִּמְשָׁחֵם ויקדש אתם (במד' ז א). — ועֻגּוֹת וכיוצא בזה לקרבן: ורקיקי מצות מְשֻׁחִים בשמן (שמות כט ב). —ואָדָם לְכֹהֵן: והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו וּמָשַׁחְתָּ אתם וכו' וכהנו לי (שם כח מא).  ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וַיִּמְשַׁח אתו לקדשו (ויקר' ח יב).  ביום הקריב אתם לכהן ליי' וכו' ביום מָשְׁחוֹ אתם (שם ז לה-לו).  הכהן אשר יִמְשַׁח אתו וכו' לכהן תחת אביו (שם יו לב).  אלה שמות בני אהרן הכהנים הַמְּשֻׁחִים אשר מלא ידם לכהן (במד' ג ג). — וּלְמֶלֶךְ: אם באמת אתם משְׁחִים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי (שפט' ט יה).  כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן וּמְשַׁחְתּוֹ לנגיד על עמי ישראל (ש"א ט יו).  ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו (של שאול) וישקהו ויאמר הלוא כי מְשָׁחֲךָ יי' על נחלתו לנגיד (שם י א).  אתי שלח יי' לִמְשָחֳךָ1 למלך על עמו על ישראל (שם טו א).  קום מְשָׁחֵהוּ כי זה הוא ויקח שמואל את קרן השמן וַיִּמְשַׁח אתו בקרב אחיו (שם יו יב-יג).  וַיִּמְשְׁחוּ שם את דוד למלך (ש"ב ב ד).  וגם אתי מָשְׁחוּ בית יהודה למלך עליהם (שם ז).  ואנכי היום רך וּמָשׁוּחַ מלך (שם ג לט).  אנכי מְשַׁחְתִּיךָ למלך על ישראל (שם יב ז).  ואבשלום אשר מָשַׁחְנוּ עלינו מת במלחמה (שם יט יא).  וימלכו אתו וַיִּמְשָׁחֻהוּ ויכו כף ויאמרו יחי המלך (מ"ב יא יב).  מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי מְשַׁחְתִּיו (תהל' פט כא). — ולנביא: ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תִּמְשַׁח לנביא תחתיך (מ"א יט יו).  רוח אדני יי' עלי יען מָשַׁח יי' אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב (ישע' סא א). — ומָשַׁח מגן בשמן שיחלק ממנו החץ: כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי מָשִׁיחַ2 בשמן (ש"ב א כא).  קומו השרים מִשְׁחוּ מגן (ישע' כא ה).  והאדם את גופו להתעדן: השתים במזרקי יין וראשית שמנים יִמְשָׁחוּ (עמו' ו ו). — וּמָשַׁח דָּבָר בְּצֶבַע: וספון בארז וּמָשׁוֹחַ בששר (ירמ' כב יד). —  ובתו"מ: סכין כל מיני סיכות אבל אין מושחין את המעיים ואין חונקין בשבת (תוספת' שבת ג ו). — ורקיקים בשמן: כיצד מושחן מושח פני כל הרקיק (שם מנח' ח ח). — ואת המלכים: אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן (ירוש' סוט' ח ב).  מושחין את המלכים כמין נזר (כרית' ה:).  אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתימשך מלכותן (שם).  ואין מושחין מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקת אדוניה (שם).  מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין (הור' יא:). — מָשׁוּחַ בשמן המשחה, מָשׁוּחַ מלחמה, הכהן המָשׁוּחַ: משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים ומרובה בגדים קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן (תוספת' הור' ב י).  משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר (סוט' ח א). — ובסהמ"א: ויקם יהודה מכביי תחתיו ויעזרוהו אחיו וימשחו אותו בשמחה תחת אביו למשוח מלחמה (מספר חשמונאים כ"י פריז, הוצ' א' שויצר, דף 6). — וברפואה: כל רופא שיחפוץ לרקח מרקחת משיחה המושחים בה מן הזיעות (ש' דונולו, ספ' המרקח' ח).  ראיתי מיני מרקחות וכו' לקחת בפה ומיני משיחות למשוח הראש (ר"א מודינא, לב האריה א ו).

— נִפע', נִמְשַׁח, הִמָּשַׁח, — שמשחו אותו; נִמְשַׁח הכהן: זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליי' ביום הִמָּשַׁח אתו (ויקר' ו יג). — והמלך: וישמעו פלשתים כי נִמְשַׁח דויד למלך על כל ישראל (דהי"א יד ח). — ובתו"מ: שמן המשחה שעשה משה במדבר וכו' ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים (ר' יהודה, הורי' יא:).  נמצינו למדים שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרן ובניו המשכן וכל הכלים לימשח (ספרי במד' מד).  שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת דוד ושלמה נמשחו מן הקרן שהיתה מלכותן מלכות קיימת (ירוש' סוט' ח ב).  יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם (הורי' יא:).  עתניאל ראש למחלקים שמואל למושחים שאול לנמשחים דוד ראש למנגנים (מד"ר אסתר, ויהי).