מִשּׁוּשׁ

° 1, ש"ז, מ"ר מִשּׁוּשִׁים, — שה"פ מן פעל מִשֵּׁשׁ, Berührung; le toucher; touch: ריאה שדומה לחרות של דקל וכו' בין במראה בין במשוש והוא שמשוכה כולה ואין לה חתוך אזנים (והזהיר, שמיני). ואם תכה בבטן לא יהיה לו קול אבל אם תסכסכהו ישמע ממנו קול המים המסוכסכים וכן אם יעתק בעליו מצד אל צד ומשושו כמשוש נאד מלא לא כנאד הנפוח (קאנון ג יד ד ח). כל אשר תכיר ותדע מזג החולה ומדותיו בזמן בריאותו ותתנהג במשוש דפקו ובהבטת שתנו תהיה רפואתו נקלה אצלך (ר"י הישראלי, מוסר הרופא' ג). כי בעל מלאכת הספינה יצטרף בהיות הספינה מאתו עם חמרי הלוחות והעצים אל משוש זה בידיו (ראב"ד, אמונה רמה ד ב). אלו לא הזדיין אותם הבורא ית' בהרגשה ומשוש מחודד להרגיש בדבר מרחוק וחוש הריח שלהם הוא יותר חריף וחזק (יריע' שלמה ב ג). — ובפרט חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ: Tastsinn; sens du toucher; sense of touch: הרגשותינו הגשמיים כראות וכשמע וכטעם וכריח וכמשוש (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). ולכל חוש מהם ענין מיוחד להשיג מוחשו לא יושג בזולתו וכו' מיני המטעמים בחוש הטעם בלבד והחום והקור והרבה מעניני האיכות בחוש המשוש וכו' ואי אפשר להשיג מוחש מבלעדי חושו המוכן לו וכו' כמו מי שיטרח להשיג הנגון בחוש ראותו והמראים בחוש שמעו והטעמים בחוש מישושו (שם). ותראה אותו בריא ואחר כן חולה וכבר נחלפו מראיו ומשושיו ולחותיו ומדותיו (הוא, כוזרי ד ג). וחוש המישוש סמוך לחוש הטעם והוא ממינו ותאותו (הוא, תקון מדה"נ לרשב"ג ה יג). והמישוש אשר הוא החוש החמשי יש לו ארבע מדות והם הנדיבות והקמצנות והגבורה והמורך (שם יז). ה' החושים והם חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח וחוש הטעם וחוש המשוש וכו' חוש הריח וגם הוא משיג מרחוק בערך אל חוש הטעם וחוש המשוש שהם חושים גסים ולא ישיגו מושגיהם עד הדבקם בהם ופגעם אותם וחוש המשוש אין לו אבר מיוחד אך הוא נמצא לכל שטח הגוף (הוא, רוח חן ב). שהאדם יותר על הבהמה והעוף בעשרה דברים חמשה בגופו וחמשה בנפשו, בגופו ראייה לעינים שמיעה לאזנים וכו' ומשוש ידיו ורגליו ולשאר כל גופו (רבנו נסי בר נח הקראי, פי' י' הדברות). שינה וקיצה שחוק בכי שמיעה ראיה ריח טעם משוש (סהל בן תמים, פי' יצירה נג). כי החוש המשוש הוא חסד מהאל ית' בבעל חיים ולולי הוא לא שוער באש השורפת המפזרת חלקיו ולא בשלג המרדימו (ראב"ד, אמונ' רמה א ו). ורוצים בכח נפשיות החמשה חושים שהם המשוש והטעימה והריח והשמע והראות (מעשה טוביה, ארץ החדשה א ד). — וחוּש המִשּׁוּשׁ בפרט לאבר המשגל: לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות המישוש יעוררו החומר להמשך אחר התאוה (ספר החנוך, סי' שיג). בחינת התענוג המאכל והמשתה והמשגל ובכלל החוש המשוש כי מי שהתגאל בזה החוש בכל קדש לא יגע (שם טוב, מו"נ ב לו). ורוב ההנאה באבר המשוש הוא סבה לקצה ימי העלומים (ר"ד בן בילא, יסודות המשכיל ז). וכל שכן חוש המשוש אשר הוא חרפה לנו כמו שאמר אריסטו (העקרים א כד, בשם מו"נ ב מ). ואלו היה חוש המשוש חרפה לנו כדברי אריסטו והנמשכים אחריו לא היו מעלים ענינו כל כך רז"ל והאמת כי חוש המשוש כאשר נשתמש בו על צד המותרות והביאות אסורות הוא חרפה על האדם השלם (ר"י מפיסא, מנח' קנאות 83). ויפה אמר האומר כי חוש המשוש חרפה כי בו נשתתף עם הבהמה (רש"ט פלקיירא, אגר' החלום ב, JQR N.S. I. 480).



1 בערב' אלמשׁ المشّ.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים