°, ת"ז, לנק' נִצָּבָה נִצֶּבֶת, מ"ר נִצָּבִים, נִצָּבוֹת, — א) בהנדסה ותשבֹרת קו נִצָּב, קו ישר מְאֻנָּךְ Vertical: תדע לך שכל עמוד או קו העומד בקומה זקופה בלתי שום נטיי' לצדדין יקרא עמוד הנצב וכו' וגם יש לך לדעת שקו העומד הזקוף ביושר שהוא קו א"ב שבצורה יקרא קו הניצב (דוד גנז נחמ' ונע', רעא). — ובפרט זוית נִצְּבָה, נִצֶּבֶת, זוית המתהוה על ידי העמדת קו מאֻנך על גבי קו מאֻזן, בהבדל מן זוית חדה, וזוית מרווחת או פתוחה rechter Winkel; angle droit; right angle: שלש מדות במשלשות ואלו הן הנצבה, החדה, הפתוחה, איזו היא נצבה שני צדיה הקצורים מצורפים כל אחד בפני עצמו והוא שוה לראשון (משנת המדות ד א). והזוית שהיא עומדת בין הקצורים היא הנצבה והיא חצייה של מרובעת שהיא משונה בצלעים וישרה בזויות (שם ב). והזוית שלש מהם זוית נצבה והיא המדה הישרה אשר כל הזויות מוקשות אליה וכל אחת מהם שוה לאחותה (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת א 10). והקו הנקרא עמוד הוא העומד על קו אחד ועל שני צדיו שתי זויות שוות שכל אחת מהן זוית נצבה (שם 11). מרובע רבוע והוא אשר כל צלעותיו הארבע שוות זו לזו וכל זויותיו הארבע נצבות (שם 19). כשיעמוד קו ישר על קו ישר והי' השתי זויות שמשתי צדדי הקו העומד שוות כל אחת מהן היא זוית נצבת (אקלוד' ליהודה הכהן). כשיקום קו ישר והיו השתי זויות שמצידי הקו העומד שוות כל אחת מהם היא זוית נצבת הקו הקם על הקו יאמר לו העמוד הזוית שהיא גדולה מנצבת יאמר לה המרווחת ושהיא קטנה מנצבת יאמר לה החדה (הקד' איקלודוס כ"י כזנתנזי, רומא). ראה בעין שכלך אתה הקורא ספרי זה איך יצא לך מן הסדר הנפלא בצורת שני משולשין מקבילין נצבים הזויות ושניהם מרובע (דונש בן תמים, תרג' פי' יצירה נב). כאשר נאמר לנו בזה המשלש רמוז אליו למה היו זויותיו שוות לשתי נצבות לא נאמר בתשובת זה מפני שהוא מעץ או מנחשת אלא מפני שהוא משולש (כל מלאכת ההגיון, המופת לד:). וכן יאמרו הפילוסופים שהמציא מרובע שאלכסונו כצלעו או זוית מוגשמת שיקיפו בה ארבע זויות פשוטות נצבות וכיוצא בהם (ר"ש א"ת, מו"נ ג טז). עצם שיש לו התפשטות בשלשה צדדים ואפשר שינוחו בו שלשה קוים נכרתים על זויות נצבות (הראב"ד, אמו"ר א א). שאין דרך שיגיעו ימים יאמן בהם אמונה אמתית שכל משולש זויותיו השלשה גדולות או קטנות יותר משתי נצבות (שם ד ג). יש שיהיו שני הקוים הנפגשים ההם ניצבים זה ע"ז כמו עמוד וכו' תקרא זוית ניצבת (ר' יצחק הישראלי, יסו"ע א ב). שלא יתבאר לעולם שזויות המשולש אינן שוות לשתי נצבות ושפלפל לא יחמם לפי שסבתם ידועה ומושכלות (ר"י אלבו, העקרים א יז). — ב) °בדקדוק כמו הֹוה, בינוני: ואין שם בעולם פעל נצב כי הזמן נחלק לשני חלקים עבר או עתיד ואין בו נצב (דרגבורג, הורית הקורא 13). ויבדיל בו עבר מן הנצב ומן העתיד כי הזמן על שלשה דרכים עבר ונצב ועתיד וכאשר תבנה אלו הזמנים על שֵם וכו' ותאמר על זמן הנצב דֹבֵר דֹברת דֹבְרִים (מסורה צופוט קאלי במסורת גינזבורג ג רפא). עבר נצב ועתיד (שם). — °מִלָּה נִצֶּבֶת,1 מלה המסמנת את הפעול: ותבא (האות ל) על המלות הנצבות כמו אם תהיה לטוב לעם הזה (דרנבורג, הור' הקורא 20). — ג) °בנעימת הקול, המדרגה הבינונית בשלש מדרגות הרמת הקול2: והיו על פה כותבין תיבות הפיסוק בלא מלכים ולא טעמים וקורין אותו כתקון כמו ששמעו ממשה בדרך הרום ובדרך שחיה ובדרך נצב ומוציאין אותו על הענין (שם 54). ודע כי יש לאלה המלכים דרכים נסוכים אחת באחת נסמכים ועיקר תולדותם על שלשה דרכים דרך הרוב ודרך נצב ודרך שחיה (שם 56). כבר אמרנו שהטעמים נחלקים לשלשה חלקים חלק ראשון נעימתו דרך גובה והם פזר תלשא וטרס וכו' החלק השני והוא דרך נצב והם שלשה יתיב וזקף ואתנחה (שם 93-90).