1, נָצוּ, — כמו נָצָא, עוף, ובהשאלה נדד בחפזון fleigen; s'envoler; to fly: סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נָצוּ2 גם נעו (איכ' ד יה). — ובסהמ"א, ואמר המקונן: וכמעט קט תמנו ואבדנו ורודפינו נעים וגם נָצִים 3 (קינה על גז' פולניה, שנת תי"ז לקורות הגז'. מחב' ו). עדי נצו גם נעו (אדם לבנזון, או"א מחזה ח 131). שפתי היער נצו נעו (מיכ"ל, אהובה עזובה) ועת אנוה שם נשאת על כנפי רוח על כתף המים נצתה גם נעה (שם, חיי האכר). הרוח הסואן נצו נעו עבים (שם, האניה). אך אתה ענק על חלקת מצחך אך נשרי שמים נצו גם נעו (שם, טוב הגבורה מיפי).

— *פִע', יְנַצֶּה, נתן נוצה, עשה שיעוף — ואמר בן סירא: כי גדול יי' עושהו ודברו יְנַצֶּה4 אכירו (ב"ס גני' מג ה).