1, ש"ז, — שם שיח קוצי, Dornbusch; buisson; thorn-bush: וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הַסְּנֶה וירא והנה הַסְּנֶה בער באש וְהַסְּנֶה אינו אכל ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הַסְּנֶה (שמות ג ב-ג). וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סְנֶה תבואתה לראש יוסף (דבר' לג יו). — ובתו"מ: ר' אליעזר אומר מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם כך היו ישראל שפלים וכו' ר' יוסי אומר כשם שהסנה קשה מכל האילנות וכל עוף שנכנ' לתו' הסנה אין יוצא בשלום כך היו שעבוד מצרים קשה לפני המקום וכו' רבי יוחנן אמר מה הסנה הזה עושין אותו גדר לגנו כך ישראל גדר לעולם ד"א מה הסנה הזה גדל על כל מים כך ישראל וכו' ד"א מה הסנה הזה גדל בגינ' ובנהר כך ישראל הם בע"ז ובע"ה ד"א מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין כך ישראל יש בהן צדיקי' ורשעים א"ר פנחס הכהן בר' חמא מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוציא מסתרטת כך כשירדו ישראל למצרי' לא הכיר בהן ברי' כשיצאו יצאו באותו' ובמופתי' ובמלחמה ר' יהודה בר שלום אמר מה הסנה העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות כך כשירד אברהם אבינו למצרי' וכו' (מד"ר שמות ב). ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן גדול ולא מתוך תמרה אמר הקב"ה כתבתי בתורה עמו אנכי בצרה הם נתונים בשעבוד ואף אני בסנה ממקום צר לפיכך מתוך הסנה שכלו קוצים (תנחו' שמות יד). — ובסהמ"א: והסנה הוא עץ שפל ונבזה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים צה.). ועוד עלי הסנה הרענן יבושל בחומץ ובשמן.2  —  ואמר המשורר: את פני הודו ישרתון מלאכי אש סנה (ר"י הלוי, שלשו קדוש, שער השיר 105). ועד אן גואלי ירומם שוללי ומחריב אהלי וטמא את נוה מעון שוכני סנה (ראב"ע, אם אזכרה). — ענבי הַסְּנֶה: חרובין שילשולן הוא חנטן וכל השחורין כגון עינבי הדס ועינבי סנה משינקידו (ר' חיננא בר פפא, ירוש' מעשר' א ג). ולא ישא בת עם הארץ משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל (פסח' מט.). — ובסהמ"א: והניח עליה תחלה ענפי3 גפן וענפי3 הסנה ולשון השה ואחר זה תערב בהם המרטיבות ומעט דבש ברקיקותו וקמח שעורים (פרקי משה ט כו.). — ומשל: סניא דאפיק ורדא משל על רשע שהוליד צדיק סנה שילד ורד4. — *מ"ר סְנָאִים, סְנָאִין, מי שבא בדרך והיו בידו תאנים וענבים ומלפונית שאין יכולין להגיע לעיר משליכו לתוך הנקע או לתוך הסנאין (ר' אלעזר, תוספת' תרומ' א יד). מאי תקרה רבי יוסי בר חנינא אמר קינים וסנאין וסטיני5 (ב"מ קיז.). — ובסהמ"א: כך דרך חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים והוא קימוש והוא חוח כולם מיני קוצים הם כגון אורטיא"ש וכיוצא בהן (רש"י, ישע' לד יג). על יד דרך מכמש לדרום הקרת מצוק שן סלע לו סנה יקראו רם הוא ומצל כגפן אדרת ומפלי גוו כסנאים יראו (יל"ג, אדו"מ א). — *חֻלדת הַסְּנָאִים, עי' חלדה, — ואמר המקונן: תאים הנאים לבנים השנואים אויה בפז מסלאים לחולדות הסנאים (אצבעותי, קינ').