*, עבריין, ש"ז, מ"ר עֲבַרְיָנִים, עבריינים, —  מי שֶעֹבֵר על התורה, עֹבֵר עֲבֵרוֹת  Gesetzesübertreter; transgresseur; transgressor: אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי וכו' ורב אמי אמר נקרא עבריין שכך אומנות של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך (נדה יג:). —  ובסהמ"א: כי העושה זה הוא עבריין גמור אשר לא יאבה השם סלוח לו (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמידים, קעז:). ואם הוא עבריין באחת מכל מצוות האמורות בתורה במזיד ולא עשה תשובה  אינו חיי' לא להחיותו ולא להלוותו (ספ' יראים מז). וצריכים העדים להעיד מה שהם יודעים לפני בית דין אם יתבעו בית דין שנאמר או ראה או ידע וכשראה אדם עבריין בדבר צריך להעיד עליו (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, דין העדים, קצד:). וזה כמו שיתגבר הקטן בגדול כשיהיה שונא או הנקלה בנכבד והעבריין בנזיר אלקים (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' ג יא). קרא עליו ערער שמעון הנז' וקרא לו עבריין כי הפר חק השבועה (פרי הארץ, שו"ת ב, חו"מ טוען ונטען א). גי"ה הגיעני ע"ד עברין א' שהערים כאלו מכר חמצו לנכרי ועבר עליו הפסח (חתם סופר, או"ח קו).— ° ומ"ר: על דעת המקום ועל דעת הקהל וכו' אנו מתירין להתפלל עם העבריינים (תפל' ערבית יוה"כ). ולא כאלה הרשעים העבריינים הקמים ביחוד בב"ה ומהש"י אינם יראים (הקנה, כוונת ק"ש).