עברית, ש"נ,  —  כמו עִבְרִיה: ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס אמר להם רבן יוחנן בן זכאי ראיתם ריבה זו מה היא אמרו לו עברית סוס זה של מי הוא אמרו לו פרש ערבי אחד (מכי' יתרו א). —  ובפרט הלשון והכתב העברי: גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית עד אחד עברי ועד אחד יוני וכו' כשר (גיט' ט ח). משנין שטרות מעיברית ליוונית ומיוונית לעיברית ועושין לו קיום (תוספתא' ב"ב י"א ח). קראה (את המגלה) גיפטית עברית עילמית מדית יוונית לא יצא וכו' גיפטית לגיפטים עברית לעברים וכו' לא יצא (מגיל' יח.).  אין כותבין לא עברית ולא ארמית ולא מדית ולא יוונית כתב בכל לשון בכל כתבים לא יקרא בו עד שתהא כתובה אשורית ( סופר' א ו). או ששוה אותיותיהן (של תפילין) או שכתבן עברית או שעשאן כמין קמיע הרי אלה פסולים (מסכ' תפילין, הוצ' קירכהיים). — ובסהמ"א לשון הקדש הכרית אשר היא לשארית בשקלו העברית במשקלים זרים (תשו' תלמידי מנחם 7). כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה (רש"י, שמות כז ב). ולא רצה באמרו ולשון עלגים הלועזים אשר אינם מדברים עברית כלל ר"י א"ת, הרקמה VI. ועי' עִבְרִי.