* 1, כמו ב. עלף.

— הִתפ', נִתְעַלְפֶּה, יִתְעַלְפֶּה: ולא למרחץ להזיע בעלמא לכתחלה אמאי לא גזירה שמא יתעלפה (שבת ט:). בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלפה2  אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים לא ישחוט שמא יתעלפה 3 ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה (חול' ג:). גזרה שמא יתעלפה4 (רב, נדה סט:). — ובסהמ"א: לפעמים בעת שילך ימצא קור גדול והרעב כבד יהיה לו ויתעלפה ולפעמים ימות (ספ' אלמנצור ו ו, כ"י ותיקן). — ואמר הפיטן: היש לי פתחון פה לשוני יתעלפה בחסדך אף תכפה יה צור עולמים (שחר אעירה, צום גדליה, סמא"צ, תקכט:).