קל לא נמצא.

— הִתפ', יִתְעַלָּף, תִּתְעַלַּפְנָה, — הִתְעַלֵּף האדם, חָלַשׁ וכמו בטלו חושיו, למשל מצמא, מרֹב חֹם וכיוצא בזה, schwach, ohnmächtig werden; être faible, s'évanouir; to be faint, to swoon: ביום ההוא תִּתְעַלַּפְנָה הבתולות היפות והבחורים בצמא (עמו' ח יג). ותך השמש על ראש יונה וַיִּתְעַלָּף וישאל את נפשו למות (יונ' ד ח). — ובתו"מ: מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע ואחר כך מת לא יצא ידי קריעה (נדר' פז.). אם נתעלף אדם בדברי תורה והלכה סוף שנעשה בהם ספיר (ר' אבא בר ממל, מד"ר שה"ש, ידיו גלילי זהב). כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא מרוב עונות שלי צדיקים שבי עפים ומתעלפים (מדר' שמואל כג). אמרה לו (אשת פוטיפר ליוסף) אהובי ורעי מפני מה נתעלפתה (מדה"ג שכטר, וישב, ד"ה ויהיה כהיום הזה). — ובמשמ' התיגע: מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין עליה אפר מקלה ולא היו מתעלפין עליה ואחד יושב ומשמרה כל היום (תוספת' תענ' א ח). מכות בשלשה אחד מכה ואחד מונה ואחד קורא ולא היו מתעלפין עליו רצועה ולא היתה ארוכה אלא קצרה (שם מכות ה טו). — ובסהמ"א: הלא על חמסי אני בוכה ועל משפטי עיני דמע דולפת ועל סלף דיני תתעלפנה עצמי גם לבבי ימס ויחר כבדי (מנחם בן סרוק, תלמידי מנחם, תשו', הקדמ' XXVII). מה נד צרור במקור נדפס 'צפור' ועומד כך מצריין צרורין ועומדין והיו מתעלפין מריח הים (גנזי שכטר א, גינצבורג 352). ולפעמים יתעלף הנביא מחזקת המראה (ראב"ד, אמו"ר 72). אמנם האנשים המלומדים במוסרים ותוכחת התוריות והמתענגים במדות הפילוסופיות הם מקנים להם חזק נפש וגבורה והם גבורים באמת עד אשר לא תתעלפנה נפשותיהם לדברי' אלו (רש"ט פלקירא, צרי היגון 6). ואיפשר שינאק נאקה ויתעלף בו נפשו עשרים וארבעה שעות ויחשבוהו מת ויקברוהו והוא חי (ר"י חריזי, מוסרי הפלוסופ' ב ח). אלו רעבת כאשר דברת והיתה נפשך ברעב מתעטפת ובצמא מתעלפת (ר"י זבארה, שעשוע' ד, דודסון 42). אותם שמתעלפים הרבה ובלי סבה ימותו פתאם (פרקי אבוקרט ב מא). ולבו בל עמו מצרת בניו ואשתו המצפים לו ואינו יודע אם ימצאם מתעלפים בחיים או מתים (ר' אליה, שבט מוסר ט). — נִתְעַלְּפָה סברתם: שאמרת שדעת קצת בני עמנו נעדרה ונתבלבלה ונטה לבכם והתחדש להם ספק ונתעלפה סברתם (ר' נחום מערבי, אגרת תימן לרמב"ם). — ואמר הפיטן: מתעלפות מפחד רם יושב על כסא נראות נושאות והם נשואות עם כסא (וחיות אשר, מוסף ר"ה א). אם תתעלפנה הבתולות והבחורים בצמאון צחיחים (אם תאכלנה, קינ'). — ואמר המשורר: יונתי מה לך נודדת מקן אל קן תרחפי וכהרה תקריב ללדת בהבל תתעלפי (ר' ישראל נג'ארה, יונתי, עולת תמיד יו). — ובשתי המשמ' יחד: נפשי מאד תחיל ותבהל בראות אחות שמש ותתעלף תדמה להילל עת תכם בצעיף שער מאור אפה ותתעלף (רמב"ע, התרשיש ד כד-כה).

— פֻע', עֻלְּפוּ, עֻלְפָּה(?), עֻלַּף האדם, כמו הִתְעַלָּף: שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והדבר והרעב והחרב מי אנחמך בניך עֻלְּפוּ שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר (ישע' נא יט-כ). — ובהשאלה, לצמח, עֻלַּף האילן וכדומ', נָבַל, נכמש: ואקדר עליו לבנון וכל עצי השדה עליו עֻלְפָּה1 מקול מפלתו הרעשתי גוים (יחזק' לא יה-יו). — ובמדר': ולא מוציאין ולא  מכניסין מעולפים מריח הים (מכיל' בשלח, פרש' השירה ו). מעולפת ספירים מעולפת כחן של בני אדם (מד"ר שה"ש, ידיו גלילי זהב). — ובסהמ"א: כאשר התוא מעולף במכמר כן בניך מעולפים במצודים וחרמים וברשת ברגליהם (ר"ת, תשו' דונש עם הכרע' ר"ת 84). ולזה יהיה המעולף כשיצעק לו אדם בקול רם ישמע (קיבוצי גלינוס)2. וזהו ותחי רוח יעקב אביהם שחייתה רוחו תחת היותו מעולף (ר"י אברבנאל, פי' התורה, ויגש, ד"ה ויעלו ממצרים). — ואמר המקונן: עלפתי כחורב בציון עד אשר יופיע אלהים מציון (איכה את אשר, קינ'). והכלות לבושות שנים מעלפות בזרועות חתנים (החרישו, שם). — ואמר הפיטן: וברוח סוף הרתיח מעלפים ערמומית נלקחה ולעדת קדושים לריחני בשמים נפקחה (וישע אור, יוצ' שבת א אחה"פ). היותו בגוש עפר מעולף והוא כחציר גגות ימל בבקר יציץ וחלף (Elbog., Stud. 145). נפש בתענוגי זמן תגיל יום דין תהי מרה מעלפת (ר"י חריזי, הענק קסה). ועֻלְפֶּה: בשנים הראשונים חיתם עלפה כי הסכיתום מפה אל פה (אז, יוצ' א שבוע'). הכרת פארת פרת השלך אל כל עבר וכו' עלפה עד אין מרפא (גוזל נגזל, שחר' ת"ב ספרד'). וכל איש על פני אדמתנו נדהם וכל עצי השדה עלינו עולפה כי המות הממנו אכלונו בכל פה (ר' זכריה אלזאהרי, ספ' המוסר מה, קבץ על יד ט, מטמוני מסתרים 22). — ואמר המשורר: את ישועת דוד אצפה אחכה אם יתמהמה כי לבבי עליו עלפה ובשרי אליו כמה (ר"י נג'ארה, יתנודדו כל שנותי, עולת תמיד ריב). מגד תנובות שדי תחתיו ימוללו עלפה עץ פרי מגזעם יסחו (מיכ"ל, הריסות טריא 18). 

— פִע', °עִלֵּף, — עשה שיתעלף: שובב לי כקדם דת מורשה אשר בה עלפתני בלפידים וקול (אנוסה לעזרה, מוס' ב ר"ה). סלעמו סוד נמלכים עלפו ונסוגו אחור ונסיכים (מקול, יוצ' אחר' פסח). כחר ועצר טל עלפת להם וטרף טורף וטולטל קדוש הביט לבל תופר ברית טל (קטע כ"י גני' בידי שפירא). 

— נִפע', °נֶעֱלַף, כמו התפעל: אז נרדמתי וגם נעלפתי וינחני הרוח בבקעת דורא (דוידסון, ספר שעשוע' CXX). מפני שאין לנו דבר אשר יעיד עליו הנסיון יותר מבטול הדפק בנעלפים ונחנקים (מארקוס הערץ הרופא, מכתב יא).