עֻלְפֶּה
°, ש"ז, — כמו ב. עלף: משה עלה ומות כי גזרה היא שתמות לא אמות לא אמות לא אמות ועל מה אמות אם גמלתי בעלפה בסנה בדבור פה בדברי פה אל פה (לא אמות, לש"ת, מחז' איטל' ב, קצג:). — ות"ז, מתעלף, חלש ויגע: ראה עבדך עלפה (עמנו', מחב' יא). ויהי כראות האיש כי הרחבנו עליו פה ולמחלתו אין מרפא והיה כאיש נדהם ועולפה (שם יז). שם ירזמון עליהם (של עצי התמר) הרחבים והארוכים מחסה ומסתור להיעפים במדבר אשר בנפש עולפה ישאפו צל (ר"ש בלוך, שבי"ע א, ד.).