עָמְקוּ, — א) פ"ע, עָמַק הדבר, היה עמֹק, ובהשאלה עָמְקָה המחשבה, שקשה להבין אותה: מה גדלו מעשייך יי' מאד עָמְקוּ מחשבותיך (תהל' צב ו). — ב)  *פ"י, כמו הִפע': חפר בור עשרה טפחים ובא אחריו ועמק בו טפח אחרון חייב (ירוש' ב"ק א ב).

— הִפע', הֶעֱמִיק, הֶעֱמִיקוּ-מִקוּ, מַעֲמִיקִים, הַעֲמֵק, — א) הֶעֱמִיק האדם, עשה עָמֹק, ובהשאלה בדברו משלטון, הֶעֱמִיק להשחית וכדו', השחית הרבה מאד, השחתה גדולה מאד: הֶעְמִיקוּ שחתו כימי הגבעה (הוש' ט ט). — הֶעֱמִיק שְׁאֵלָה, שאל דבר במקום עָמֹק: שאל לך אות מעם יי' אלהיך הַעֲמֵק שאלה1 או הגבה למעלה (ישע' ז יא). — הֶעֱמִיק סָרָה, עשו סרה גדולה מאד: שובו לאשר הֶעֱמִיקוּ סרה בבני ישראל (שם לא ו). — הֶעֱמִיק לָשֶׁבֶת, ישב בעמק במקום עָמֹק:  נסו הפנו הֶעֱמִיקוּ לשבת ישבי דדן (ירמ' מט ח). — הֶעֱמִיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה (ישע' ל לג). — ובתו"מ: הבונה גדר בינו ובין ר"ה מותר להעמיק עד הסלע (שביע' ג י). היו שרשיו יוצאים לתוך (שדה) של חבירו מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה (ב"ב ב יב). ר' לעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה (ירוש' מו"ק א ב). ורבנן אמרי העמיקו עצה שלא יפרע הקב"ה מהן במים (מד"ר שמות א). אמרה כנסת ישראל בשעה שאת מעמיק עיניך בי אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה (מד"ר שה"ש, אני חבצלת השרון). כל מה שאתם רבים בעולם אף הוא (היא (התפתה) מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת (ילק' ישע' תלו). — ובסהמ"א: היו מעמיקין כל הלילה חבורה בחבורה עד שמגיע זמן שחיטה (Elbog., Stud. 104). כך ראינו כל מזוזה שהעמיקה טפח פסולה (תשו' הגא' גני', אסף 69). — ב) הֶעֱמִיק מפלוני, הסתיר ממנו: הוי הַמַּעֲמִיקִים מיי' לסתור עצה והיה במחשך מעשיהם (ישע' כט יה).

— הִתפע', *הִתְעַמֵּק, — כמו הִפע': אוי להם לרשעים שהם מתעמקין עצות על ישראל (ר' לוי, תנחומ' אמור, בובר יח).