מלת היחס, לְעֻמַּת, מִלְּעֻמָּת, לְעֻמַּתוֹ, לְעֻמָּתָם, לְעֻמּוֹת — מלה להראות מעמד דבר כלפי דבר אחר, שהוא מכֻון ממש נגדו, neben, entsprechend; tout prés de, conform à; close by, corresponding to: לְעֻמַּת המסגרת תהיין הטבעת (שמות כה כז). ונתת אתם (את שתי טבעות הזהב) על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לְעֻמַּת מחברתו (שם כח כז). ועשרים אמה ארך וקומה ברחב חמש מאות לְעֻמַּת העצה יסירנה (ויקר' ג ט). ושמעי הלך בצלע ההר לְעֻמָּתוֹ הלוך ויקלל (ש"ב יו יג). והאופנים ינשאו לְעֻמָּתָם כי רוח החיה באופנים (יחזק' א כ). — ובמשמ' נִגּוּד: הנה נתתי את פניך חזקים לְעֻמַּת פניהם ואת מצחך חזק לְעֻמַּת מצחם (שם ג ח). והרצפה על כתף השערים לְעֻמַּת ארך השערים שם מ יח.  וגדר אשר לחוץ לְעֻמַּת הלשכות (שם מב ז). וארך לְעֻמּוֹת אחד החלקים מגבול ים (שם מה ז). והלוים לְעֻמַּת גבול הכהנים (שם מח יג). על גבול ימה לְעֻמַּת חלקים לנשיא (שם כא). ויפילו גורלות משמרת לְעֻמַּת כקטן כגדול מבין עם תלמיד (דהי"א כה ח). — וקול לְעֻמַּת קול: וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לְעֻמָּתָם וקול רעש גדול (יחזק' ג יג). — וּמִלְּעֻמַּת דבר: וכתרת על שני העמודים גם ממעל מִלְּעֻמַּת הבטן אשר לעבר שבכה (מ"א ז כ). — כָּל עֻמַּת שֶׁ... כֵּן: וגם היא רעה חולה כל-עֻמַּת1 שבא כן ילך (קהל' ה יה). — ובמשנה: ונותן לה (לאשתו) חצי קב קטנית וחצי לוג שמן וכו' ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר (כתוב' ה ח). — ובתפילה: והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים  משבחים ואומרים (תפלת שחרית). —ובסהמ"א: נתוספו האונות במניינם אם היתה האוזן היתירה בצד האונות או מלפני הריאה שהוא עומת הלב מותרת (רמב"ם שחיטה ח ד). נחבט על פני המים אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו (שם ט טז). — ואמר הפיטן: ברח שואף שוררי להמת שובה והשיבנו מכל עמת בשמים תפיחנו כי אפס צמת (רסע"ג, אזהר', מעש' ידי גא' קדמונ' ב, 54). ואל עם אהבתו תשימון עומתו אבל הבין דתו ויערב בהלקחך (גנזי שכט' ג, דודסון 206). איה נדיבות אותך שויתי נגדי ועומתי ולא עברתי מצות שפתיך ולא שכחתי (עמנו' מחבר' א).